כיצד המהות, הופכת להיות גם המעטפת, אטרקציה המושכת? * סקירה על סידרת "התורה שלי"

ביום שישי לפני כשבועיים הלכתי עם שתי בנותיי (בכיתה ג' ובכיתה א') בכדי לשאול מאחד מידידיי את שני הכרכים שיצאו עד כה בסידרת "התורה שלי": בראשית ושמות – הכרך החדש שיצא לאור על ידי האגף לפרוייקטים מיוחדים בצעיר חב"ד ובהפקת המרכז לעזרי שליחות לכבוד תהלוכת ל"ג בעומר שנה זו. משרק הגיעו הספרים לידיי, הבנות נטלו אותם ולא הניחו אותם מידיהם שעות ארוכות. בתי הקטנה שבדיוק החלה ללמוד בבית הספר את פרשת לך-לך התבוננה בציורים המרהיבים, וניסתה לנחש מה היא כבר למדה ומה לא, והילדים ביניהם דיברו שוב ושוב על הציורים ועל הסיפורים. בצאת השבת יצאתי לפגישה, כששבתי הבחנתי בשולחן האוכל- – – >

האמנם איסור "חלב נכרי" רלוונטי לגבי חלב שמיוצר בתעשיית החלב המודרנית?

בביקורי האחרון בחנות הספרים של "אור החיים" במאה שערים, צד את עיני ספר חדש שיצא לאחרונה המוקדש כולו לסוגיה אחת, עליה כתבתי מחקר לפני כמה שנים. היות שבדרך מוזרה כלשהי חג השבועות הפך ל"חג החלב" – זאת יכולה להיות הזדמנות טובה גם להעלות את עיקרי מחקרי וגם לסקור את הספר. ובכן, הסוגיה היא סוגיית "חלב ישראל" בזמננו. תמצית המקורות הראשוניים אסכם תחילה את המקורות הראשוניים: חכמים אסרו באכילה חלב שגוי חלב אותו, אלא אם כן יהודי רואה את החליבה. מדובר בחלב כשר, אולם היות שהגוי חלב אותו בלי השגחה, הוא אסור. לסיבת האיסור בחקיקת חז"ל יש שני הסברים: ההסבר הראשון:- – – >

כיצד מתייחסת ההלכה אל הנצרות, והאם יש מקור לכך שלאפיפיור יש מעמד הלכתי מיוחד לחומרא?

הפוסט שלי שעוסק בשאלה מהו המוקד לתיעוב היהודי לנצרות – האלמנט התיאולוגי או הזיכרון הקולקטיבי שנחרט בגנום היהודי בעקבות הסבל הנורא שנגרם על ידי הנצרות לעם היהודי במשך אלפיים שנים, עורר כצפוי הדים רבים. כמה וכמה מן המגיבים שהגיבו למאמרי זה, התייחסו דווקא לסוגיה ההלכתית-התיאולוגית. אחת הטענות המעניינות שעלו הייתה, שהאפיפיור הוא "חפצא של עבודה זרה" משום שהוא המייצג של האלוהות הנוצרית עצמה, או כפי שסיכם זאת תלמיד חכם חשוב: "האפיפיור בתפקידו כ Vicar of Christ כהתגלמותו של ישו, ובמילא לא רק כמייצג של העבודה זרה, אלא כחלק מהאלוה עצמו". בפוסט הנוכחי אבקש לחדד את ההיבטים ההלכתיים בנוגע לנצרות (ההתייחסות- – – >

הסדרה שהמציאה ז'אנר חדש בעולם הספרות התורנית: על הכרך השישים בסדרת "תורת מנחם – התוועדויות"

"תורת מנחם – התוועדויות" – הסדרה המרכזת את תמלול התוועדויותיו של הרבי מליובאוויטש זצ"ל – הוא ספר ממין אחר. דומני שלא אגזים אם אומר כי אין כדוגמתו בספרייתנו. בדרך כלל, לספר יש מה שמכונה בספרות המקצועית "תמה" מרכזית (לפי ההגדרה האנציקלופדית: תמה "היא רעיון מרכזי הנמצא בבסיס יצירה ספרותית"), או מספר "תמות" מרכזיות. בוודאי נכון הדבר אם זהו ספר שעוסק בנושא אחד, כמו: "הגדה של פסח עם ליקוטי טעמים ומנהגים", או: "שמירת שבת כהלכתה". הרצאת הדברים בספרים מסוג זה הולכת וסובבת ציר מרכזי אחד – הטקסט של ההגדה, או הלכות שבת וכו' – ואליו מוקדשת כל תשומת הלב וכל מאמציו- – – >

כשהרבי מליובאוויטש התנגד בשיטתיות להדרת ילדות…

"התפקיד העיקרי המוטל על דורנו", אמר פעם הרבי מליובאוויטש לחסידיו, "הוא החינוך. לא רק הגדולים, אלא גם הקטנים חייבים לעסוק בחינוך" (לקוטי שיחות, חכ"ד, עמ' 424). ובאמת סוגיית חינוך הדור הצעיר הוא אחד הנושאים המרכזיים שהרבי התמקד בהם עוד לפני שהתמנה לאדמו"ר השביעי של חסידות חב"ד, למן כניסתו הרשמית לפעילות הציבורית כיו"ר המרכז לענייני חינוך בראשית שנות ה-40 של המאה העשרים, וכפי שהגדיר הרבי זאת במילותיו – "אשר כל מאווייו [של המרכז לענייני חינוך בראשו עמד, הוא] לקרב את בני ובנות ישראל לתורה ומצוות ומסורת אבות" (אג"ק, ח"א, עמ' ע). יתרה מזאת. באחד המכתבים כותב הרבי בהאי לישנא: "אחד מקווי- – – >

איך רב צריך ללמד את תלמידיו – ריאיון עם ראש הישיבה שלי

עוד רעננים בזיכרוני הרגעים הללו של ההתארגנות לרדתנו לשיעורו של הרב יצחק גולדברג, ראש ישיבת תומכי תמימים חב"ד במגדל העמק בה למדתי ג' שנים, השנים היפות שאני מתרפק לא אחת בגעגוע אליהן.  למעשה, כבר כשלמדנו בשיעור א' הגיעו אלינו הדים מ"השיעורים של הרב גולדברג", המוסר את השיעור לתלמידי שיעור ג'. ומשחווינו אנו את החוויה הזאת, אזי הבנו מדוע אכן הם עוררו הדים כה רבים, וזאת משום שהשיעורים הללו היו חוויה נפלאה של עונג בלימוד תורה. להיות שותף ולחזות במחזה כיצד שהבניין הבנוי לתלפיות נבנה אט אט, קומה על גבי קומה, עד שכל הסוגיא פשוט מוארת באור אחר ובאופן כזה שלא- – – >

מה הקשר בין "פסיק אוקספורד" לנוסח "כל חמירא" הנאמר בעת בדיקת ושריפת חמץ?

לפני כ-12 שנים הקדשתי חלק מזמני הפנוי כדי לכתוב סוג של "הרחבה" לביאור המאוד תמציתי של הרבי מליובאוויטש להגדה של פסח. הטיוטות נדדו עמי ממחשב למחשב עד שעלו לענן של גוגל. היום הצצתי באחד מן הפרקים וראיתי נקודה מעניינת שהרבי דן בה, ושקשורה באופן כלשהו לידיעה עיתונאית מעניינת שקראתי לאחרונה. חשבתי לעצמי שהקישור בין שני הדברים יכול להפוך למעניין, וזה מה שאני עתיד לעשות בשורות הבאות. מקווה שגם אתם תחשבו שהוא מעניין. מה זה פסיק אוקספורד? כפי שמסבירה מיכל שלו, "פסיק אוקספורד" (Oxford comma) הוא אחד הנושאים החמים בעולם המופלא של הפיסוק: האם להוסיף פסיק לפני האיבר האחרון במשפט כולל- – – >

מה חולל את הידרדרות בקיום מצוות תפילין בנקודות מסוימות בהיסטוריה היהודית?

השבוע פגשתי בן-דוד של רעייתי. יהודי שניחן בכישורים גאוניים יוצאי דופן, והוא ידען עצום בענייני הלכה, המשמש "ריש-מתיבתא" באחת מישיבות חב"ד. כששאלתי אותו האם הוא מודע לעובדה זו וזו – שאותה אני הולך לסקור בפוסט הנוכחי – הוא היה מופתע לגמרי[1]. האמת היא, שגם אני הופתעתי כאשר נודע לי על הדבר, ומסתבר שחוק ההיסטוריה היהודית הוא חוק שתקף בהווה גם שהיה תקף בעבר: העדר מחויבות למצוות התורה עלול לגרום להידרדרות שתביא בתורה התנתקות ממורשת ישראל (אם בעניין מסויים, אם בכלל). אני מודה לרב מנחם מנדל חיטריק, רב הקהילה האשכנזית באיסטנבול ואחד מהידענים ומתלמידי-החכמים רבי האשכולות המבריקים שאני מכיר, וגם לרב קהילת- – – >

האם מנגנון "מכירת חמץ" הוא לא בבחינת "קומבינה" ו"פיקציה"? * עיון בסוגיה

אחד מן הדינים המיוחדים של פסח הוא האיסור שחל על החזקה של חמץ במשך שבעת ימי החג. שלא כמו שאר האיסורים בתורה, שאותם מותר להחזיק בבית והם אסורים רק באכילה ובהנאה, את החמץ יש להשמיד ממש (על ידי בדיקה וביעור) או להיפטר מהבעלות עליו (על ידי ביטול). האיסור נובע מכמה פסוקים בתורה האוסרים ראייה או הימצאות של חמץ, כדוגמת: "ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך". רעיון מכירת החמץ מבוסס על דברי הגמרא לפיהם: "לא יראה לך שאור – שלך אי אתה רואה, אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה". משמעות הדברים היא שהתורה לא אסרה נוכחות- – – >

"הגדולים – אישים שעיצבו את פני היהדות החרדית בישראל" – סקירת הספר וסקירת קבלת הפנים לספר

נושא הפוסט הנוכחי הוא הספר החדש "הגדולים – אישים שעיצבו את פני היהדות החרדית בישראל" (בעריכת בני בראון ונסים לאון ובהוצאת מאגנס), והוא עומד להתחלק לשני חלקים: סקירה על הספר על עצמו (על בסיס התרשמותי הכללית ועל בסיס החומר שכן קראתי בעיון). סקירת "קבלת הפנים" שקיבל הספר בפורומים החרדיים. באורח אירוני כלשהו, יש הלימה גבוהה למדיי בין שתי התופעות – זו שמתועדת, למעשה, בידי אסופת המאמרים שבספר; וזו שבאה לידי ביטוי באותן תגובות ובאותה קבלת פנים אותה הזכרתי לפני כמה שורות. 1. הסקירה על הספר עצמו נתחיל אפוא בסקירת הספר. "הגדולים" הוא ספר שמרכז מאמרי סקירה תמציתית יחסית (אורך המאמרים- – – >

בין מנהטן לשושן הבירה * על קריאה חדשה במגילת-אסתר ועל "השואה הסמויה"

על פי קריאה חדשה ומעניינת במיוחד, סיפורה הסמוי של המגילה הוא סיפור על זהות ועל משבר הזהות בעידן גלובלי שמעודד היטמעות א-תרבותית בתוך המרקם הקוסמופוליטי החדש * על קריאה חדשה במגילת-אסתר ועל ההתבוללות   אד קוץ' היה אחד מראשי העיר המיתולוגיים של העיר ניו יורק. הוא קיבל אותה מרוששת, מלאת פשע ונטולת תקווה – ובתום שלוש הקדנציות של כהונתו הייתה ניו יורק לאחת הערים המשגשגות, הפורחות ומלאות התקווה. אד קוץ' היה יהודי חם. הוא נולד בניו יורק להורים מסורתיים ושורשיים, יהודים שהיגרו מפולין לארצות הברית. הוא לחם במלחמת העולם השנייה כחייל בצבא ארצות הברית, ואז המשיך את הקריירה הפוליטית המפוארת- – – >

למה להיות יהודי בימינו? ומהי המשמעות של האמירה הדתית "קבלת עול"?

סקירה על ספר חשוב ומעניין, וגם: מה הערתי לחברי כשדיבר על הצורך ב"קבלת עול"?   הנה שתי תמונות. שני אירועים שהתרחשו עמי בחודש החולף: לפני זמן מה סעדתי את ארוחת הצהריים יחד עם עמיתי לעבודה, יהודי שאינו שומר מצוות או מסורת, כמעט לחלוטין. בין יתר נושאי השיחה, יצא לנו לשוחח גם על נושא הזיקה למורשת היהדות. אמרתי לו, שלדעתי, בהכירי את מיטב העושר שבמורשת זו, לניתוק המוחלט שלו מן המסורת – יש מחיר משמעותי. "אתה מפסיד המון". בלי קשר לזיקה או למחויבות דתית, אבל ככלות הכול אתה יהודי ומנקודת מבט סקולרית לחלוטין אתה מפסיד עושר תרבותי, חווייתי, רליגיוזי וסתם חוכמת- – – >

"מה הטעם בקיומן של מצוות שההקשר ההיסטורי ממנו הן שואבות את משמעותן אבד?"

הרב שג"ר הוא אחד ההוגים הדתיים המעניינים והמקוריים, שעסק רבות בשאלות הליבה של הפוסט-מודרניסט. במאמר זה נבקש להתחקות אחרי ביאור מעניין ובעיניי אף משמעותי מאוד שלו לאחת השאלות התאולוגיות המודרניות הכי דומיננטיות.   אחד ההוגים הדתיים המעניינים בני זמננו הוא הרב שמעון גרשון רוזנברג ז"ל, או כפי שהוא מכונה: "הרב שג"ר". למעשה, היחס להגותו מצוי במחלוקת. מצד אחד עומדים תלמידיו (מפיהם או מפי כתבם), שמאוד מתחברים להגותו. אחרים, לעומת זאת, מנמיכים מאוד את המשמעות שיש לייחס לדבריו. הקיצוניים שבהם אף יאמרו שדבריו הם במקרים לא אחרת מאשר "נונסנס". אני ממליץ למתעניין המתקדם לקרוא את מאמרו של פרופ' נדב שנרב, שעוסק- – – >

זווית מקורית לפרשיות השבוע – ספר עם קרני אור חדשות

כמו שכתב בצדק מיכי אברהם, "קרן זווית" הוא אחד הספרים הכי מקוריים שיצאו אי פעם על פרשת השבוע. הספר מכיל מאמרים שעוסקים בסוגיות תורניות, מתוך מבט רחב ובשפה קולחת המשוחררת לחלוטין מכל כבלי ה"תקינות הפוליטית-הלכתית", אותם כתב פרופ' נדב שנרב מהמחלקה לפיסיקה באוניברסיטת בר אילן (בוגר ישיבת שעלבים וגם של כולל חרדי בבני-ברק, אם אינני טועה). באופן כללי, כל מה שכותב פרופ' שנרב (ואתם יכולים לקרוא הרבה מהחומרים שלו באתר שלו) מומלץ לעיון ודיון (בהסתייגות מסוימת שאצרף להלן), אבל כמובן שבספר יש הרבה חומר והחלוקה השבועית שלו בעלת הזיקה המסוימת לפרשיות השבוע, מאפשרת ומדרבנת לפרק זמן שבועי של צלילה מרתקת,- – – >

תפיסת העומק של הוגה מקצה השמאל הציוני וכשליה – בעקבות מאמרו המצוין של ד"ר אסף מלאך

במאמר דלהלן אתמצת מספר נקודות ממאמר חשוב שהתפרסם לאחרונה על ידי ד"ר אסף מלאך: "הציונות ההיסטורית": חלופה לגישתו של חיים גנז לבחינת צדקת הציונות. המאמר יחסית ארוך והוא משתרע על פני 18 עמודי A4, אבל יש בו נקודות מאוד חשובות למחשבה, ולכן אבקש להביא כאן מספר טיעונים מרכזיים העולים בו.

התלכדות של מחשבה, המיית לב ואמנות – מהדורה חדשה לתהילים

ספר תהילים. שתי מילים שמקפלות בתוכן את מה שמעבר למילה, את מה שמעבר לדיבור. "אילו ידעתם", אמר האדמו"ר ה"צמח-צדק", "כוחם של פסוקי תהילים ופעולתם בשמי רום – הייתם אומרים אותם בכל עת. תדעו! שמזמורי תהילים שוברים כל המחיצות, ועולים בעילוי אחר עילוי בלי שום הפרעה, ומשתטחים לפני אדון עולמים ופועלים פעולתם בחסד וברחמים".

שיח שמרני מעמיק ומרתק – על הגיליון הראשון של "השילוח"

לאחרונה ממש התבשרנו בבשורה המשמחת כי הגיליון הבא של "השילוח", השני, עומד לרדת לבית המדפיס. למה זו בשורה משמחת? בדיוק לשם כך מיועד הפוסט הנוכחי, בכדי להסביר מדוע "השילוח" הוא הופעה כה משמחת וכה חשובה בעיני.

על פילולוגיה תלמודית, ועל המתודה של הפילולוג צבי מלטר

מה זו פילולוגיה תלמודית? מדוע היא נחוצה? ומה הייתה גישתו של הפילולוג צבי מלטר?

חסידות עם בייגל – על ספרו של פרופ' פישל שניאורסון: "חיים גראביצר"

"כאשר רבינו הזקן הגיע לרבו המגיד – סוכם שרבינו הזקן ור' אברהם המלאך (בנו של המגיד) ילמדו יחדיו: רבינו הזקן ילמד נגלה עם ר' אברהם המלאך, ור' אברהם המלאך ילמד תורת החסידות עם רבינו הזקן (שזה עתה הגיע מליטה והתחיל להיכנס לעולמה של תורת החסידות). פעם אחת, לאחר שלמדו עניין עמוד ביותר בתורת החסידות, מצא ר' אברהם המלאך את רבינו הזקן כשהוא אוכל כריך עם חמאה, ולתמיהתו של ר' אברהם המלאך לפשר הדברים (היתכן שלאחרי שלימוד בעניין נעלה כזה מתיישב לאכול דבר גשמי וטעים דווקא?) – השיב רבינו הזקן: שבעת לימודם בתורת החסידות הרגיש שעוד מעט מגיע הוא ל"כלות הנפש"…- – – >

פילוסוף ואיש ההלכה – על אחד מגדולי הרבנים המסקרנים והמעמיקים שחיו במאה ה-20

הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק הוא אחד מגדולי הרבנים המסקרנים והמעמיקים שחיו במאה ה-20. כנצר למשפחת סולובייצ'יק המפורסמת, נכדו של רבי חיים מבריסק מענקי התורה של כל הזמנים, הוא היה עילוי תלמודי וגאון הלכתי בסדר גודל נדיר. הוא גם היה פילוסוף מקורי ובעל מחשבה בעלת מעוף ויצירתיות. את הדוקטורט שלו הוא עשה בהנחיית הפרופ' הרמן כהן באוניברסיטת ברלין. ובנוסף לכל זה, גאון "ליטאי" זה – הושפע עמוקות מתורת חב"ד. אז מי הוא הגרי"ד סולובייצ'יק? במאמר שלפניכם אשתדל להציג את דמותו רבת האנפין של הרב סולובייצ'יק, מנהיגה של האורתדוקסיה המודרנית בארה"ב.