מוקד התיעוב היהודי למוסדות הנצרות: תאולוגיה שכלתנית, או זיכרון קולקטיבי אמוציונלי?

בימים האחרונים התחוללה סערת רוחות בתוך "סצינת קבוצות הוואצאפ" החב"דיות, בעקבות השתתפותו של רב ושליח חסידי במפגש עם האפיפיור, ובמיוחד – בעקבות ריקודים ושירה שהנוכחים היהודיים (החרדיים, בכללם אותו רב חב"די) רקדו ושרו לפניו. בקבוצות בהן אני משתתף, ובעוד מקומות, קראתי דברים מאוד חריפים בגנותו של אותו רב שהשתתף, עד כדי קריאה להוקעה והחרמה, אם לא יתנצל ויתחרט. הנהלת מרכז לענייני חינוך והנהלת צעירי אגודת חב"ד בארה"ב, הסירו את הרב מרשימת השלוחים של חב"ד שעות ספורות אחרי שקטע הווידאו התפרסם. הטענה העיקרית נגד אותו רב, נעוצה בכך שהוא הפר הוראה מפורשת ונחרצת של הרבי מליובאוויטש נגד פגישות עם האפיפיור ושהריקוד- – – >

מה חולל את הידרדרות בקיום מצוות תפילין בנקודות מסוימות בהיסטוריה היהודית?

השבוע פגשתי בן-דוד של רעייתי. יהודי שניחן בכישורים גאוניים יוצאי דופן, והוא ידען עצום בענייני הלכה, המשמש "ריש-מתיבתא" באחת מישיבות חב"ד. כששאלתי אותו האם הוא מודע לעובדה זו וזו – שאותה אני הולך לסקור בפוסט הנוכחי – הוא היה מופתע לגמרי[1]. האמת היא, שגם אני הופתעתי כאשר נודע לי על הדבר, ומסתבר שחוק ההיסטוריה היהודית הוא חוק שתקף בהווה גם שהיה תקף בעבר: העדר מחויבות למצוות התורה עלול לגרום להידרדרות שתביא בתורה התנתקות ממורשת ישראל (אם בעניין מסויים, אם בכלל). אני מודה לרב מנחם מנדל חיטריק, רב הקהילה האשכנזית באיסטנבול ואחד מהידענים ומתלמידי-החכמים רבי האשכולות המבריקים שאני מכיר, וגם לרב קהילת- – – >

ישיבת תומכי תמימים בזמננו: היעד של ישיבת חב"ד, למי היא מחויבת והאם יש בה אפלייה עדתית?

הפוסט הנוכחי אינו קשור באופן ישיר לעולם היצירה התורני, אבל בהקשר רחב הוא כן קשור, משום שהוא עוסק בעולם הישיבות (החב"די). החלטתי לכתוב אותו ולפרסם אותו בעקבות דיון סוער, טעון ורגיש מאוד שהתקיים בקבוצת הוואצאפ של הכיתה שלי בבית הספר היסודי (החבדי) בו למדתי בילדותי. אני מקווה שהעלאת הדברים תהיה לתועלת. אני כותב את הדברים באהבה גדולה (לכל הצדדים שיידונו להלן), ומתוך רצון טוב כנה. *** תגובות כואבות של בחורים שנפגעו מן המערכת הישיבתית – מדגם מייצג תחילת הדיון הייתה בהודעה שכתב אחד מחבריי הטובים והיקרים, שאני מאוד מעריך ואוהב, וכה כתב: "בוקר טוב חברים, "קראתי באיזשהו פוסט על בחור- – – >

מדוע בעיניי הרבי הריי"צ הוא אחת הדמויות היהודיות הכי הירואיות במפנה המאה ה-20?

רבי יוסף יצחק שניאורסון זצ"ל, המנהיג השישי של תנועת חב"ד, מקפל בסיפור חייו את סיפור חייה של יהדות אירופה במחצית הראשונה של המאה העשרים, כולל גם את ה"טוויסט" הניסי שהתחולל בעלילה. בפיסקה הקודמת אמנם כתבתי שסיפורו של הרבי הריי"צ מגלם את "סיפור חייה של יהדות אירופה", אולם אם ברצוני לדייק, עליי לכתוב שסיפורו מגלם את הטרגדיות הגדולות של יהדות אירופה כמו גם את התקומה הפלאית מהן. מפריחה למלחמה: השלב הראשון בחיי הרבי הריי"צ במחצית הראשונה של המאה העשרים, יהדות אירופה חוותה כידוע אחדים מן המשברים הגדולים שפקדו את עמנו מאז ומעולם. תחילה, במסגרת הזעזועים ורעידת האדמה שחוללה מלחמת העולם הראשונה,- – – >

שנאת היהודים בפולין במאה ה-18

עלילות הדם זכו לתחייה רבת תנופה בפולין – החל במחצית השנייה של המאה ה-17. ההשקפות הדתיות האנטי יהודיות, בדבר קשרם של היהודים עם השטן – התעצמו עד שניתן לומר כי כמעט כל ההחלטות הדנות במישרין בעלילות דם, בחילול הקודש ובהצעות לגרש את היהודים מהעיר או מהמדינה – הן מהמחצית השנייה של המאה ה-17 ומתחילת המאה ה-18. מה גרם לכך? מה מאפיין את התעצמות האנטישמיות בפולין במאה ה-18? לפניכם סיכום מן המוצע במחקר בנידון.

תפיסת העומק של הוגה מקצה השמאל הציוני וכשליה – בעקבות מאמרו המצוין של ד"ר אסף מלאך

במאמר דלהלן אתמצת מספר נקודות ממאמר חשוב שהתפרסם לאחרונה על ידי ד"ר אסף מלאך: "הציונות ההיסטורית": חלופה לגישתו של חיים גנז לבחינת צדקת הציונות. המאמר יחסית ארוך והוא משתרע על פני 18 עמודי A4, אבל יש בו נקודות מאוד חשובות למחשבה, ולכן אבקש להביא כאן מספר טיעונים מרכזיים העולים בו.

ראיון מיוחד עם האדמו"ר הזקן – "תרגום" לעברית לטעימה מתשובותיו לחוקריו

 צלילה אל תוך "תיקי החקירה" של אדמו"ר הזקן בעת מאסריו, שהתגלו בשנים האחרונות, מספקת למעשה הצצה לדו-שיח מרתק שהתקיים בין "המראיין", החוקר מציג השאלות והטענות הנוקבות, לבין תשובותיו המיוחדות בסגנונן של אדמו"ר הזקן * השאלות והתשובות עוסקות בין היתר בבירור בשורתה של תנועת החסידות, על אופי תפקודו כמנהיג תנועה חסידית, ועוד ועוד… * טעימה מן ה"ראיון" ב"תרגום" לעברית בת ימינו

לדמותו של הבכיר ביותר שעמד לצד האדמו"ר הזקן, אחיו: המהרי"ל

הוא היה מראשי הישיבה של אדמו"ר הזקן, העורך הראשי של תורתו בחסידות ובהלכה, ו"רוב ענייני רבינו היו נחתכים על פיו" * בעקבות דמותו של רבי יהודה לייב מיאנוביץ', אחיו של אדמו"ר הזקן ואחת מהדמויות המרכזיות בדור הראשון של חב"ד

פילוסוף ואיש ההלכה – על אחד מגדולי הרבנים המסקרנים והמעמיקים שחיו במאה ה-20

הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק הוא אחד מגדולי הרבנים המסקרנים והמעמיקים שחיו במאה ה-20. כנצר למשפחת סולובייצ'יק המפורסמת, נכדו של רבי חיים מבריסק מענקי התורה של כל הזמנים, הוא היה עילוי תלמודי וגאון הלכתי בסדר גודל נדיר. הוא גם היה פילוסוף מקורי ובעל מחשבה בעלת מעוף ויצירתיות. את הדוקטורט שלו הוא עשה בהנחיית הפרופ' הרמן כהן באוניברסיטת ברלין. ובנוסף לכל זה, גאון "ליטאי" זה – הושפע עמוקות מתורת חב"ד. אז מי הוא הגרי"ד סולובייצ'יק? במאמר שלפניכם אשתדל להציג את דמותו רבת האנפין של הרב סולובייצ'יק, מנהיגה של האורתדוקסיה המודרנית בארה"ב.

על "הרב" – – מחקרים בהגות ובביוגרפיה של אדמו"ר הזקן

אחד הספרים החשובים, המעניינים והמקוריים ביותר שעוסקים בעומק וברוחב בתנועת החסידות ובתורתה – הוא ספרו של הרב נחום גרינוולד מליקווד, אחד מחשובי ומומחי חוקרי תורת חב"ד: הרב  – עיון וחקר במשנת אדמו"ר הזקן וקורות דברי ימי חייו.