קול גדול ולא יסף – מתן תורה כתהליך מתהווה ומתמשך

יציאת מצרים היא התרחשות מרכזית ביותר בהוויתו של עם ישראל, בשל היותה השחרור הלאומי של עמנו מתוך גלותו בסביבה רודנית ומשעבדת שביקשה וניסתה להשמיד את אבותינו. היציאה ממצרים הייתה שלב הכרחי בהתהוותו של העם היהודי, אין בכך כל ספק. אלמלא הוא – אנה אנו באים? היינו נותרים משועבדים לפרעה במצרים, כדברי ה"הגדה של פסח". אולם היה זה אמנם צעד הכרחי אבל לא העיקרי. "העיקר והסיבה", כפי שכותב בעל ספר-החינוך (מצוה שו), "ש[בגינם] נגאלו ויצאו ממצרים [הם:] כדי שיקבלו התורה בסיני ויקיימוה… שהיא העיקר הגדול שבשביל זה הם נגאלים, והיא תכלית הטובה שלהם, ועניין גדול הוא להם יותר מן החרות מעבדות".- – – >

למה להיות יהודי בימינו? ומהי המשמעות של האמירה הדתית "קבלת עול"?

סקירה על ספר חשוב ומעניין, וגם: מה הערתי לחברי כשדיבר על הצורך ב"קבלת עול"?   הנה שתי תמונות. שני אירועים שהתרחשו עמי בחודש החולף: לפני זמן מה סעדתי את ארוחת הצהריים יחד עם עמיתי לעבודה, יהודי שאינו שומר מצוות או מסורת, כמעט לחלוטין. בין יתר נושאי השיחה, יצא לנו לשוחח גם על נושא הזיקה למורשת היהדות. אמרתי לו, שלדעתי, בהכירי את מיטב העושר שבמורשת זו, לניתוק המוחלט שלו מן המסורת – יש מחיר משמעותי. "אתה מפסיד המון". בלי קשר לזיקה או למחויבות דתית, אבל ככלות הכול אתה יהודי ומנקודת מבט סקולרית לחלוטין אתה מפסיד עושר תרבותי, חווייתי, רליגיוזי וסתם חוכמת- – – >

"מה הטעם בקיומן של מצוות שההקשר ההיסטורי ממנו הן שואבות את משמעותן אבד?"

הרב שג"ר הוא אחד ההוגים הדתיים המעניינים והמקוריים, שעסק רבות בשאלות הליבה של הפוסט-מודרניסט. במאמר זה נבקש להתחקות אחרי ביאור מעניין ובעיניי אף משמעותי מאוד שלו לאחת השאלות התאולוגיות המודרניות הכי דומיננטיות.   אחד ההוגים הדתיים המעניינים בני זמננו הוא הרב שמעון גרשון רוזנברג ז"ל, או כפי שהוא מכונה: "הרב שג"ר". למעשה, היחס להגותו מצוי במחלוקת. מצד אחד עומדים תלמידיו (מפיהם או מפי כתבם), שמאוד מתחברים להגותו. אחרים, לעומת זאת, מנמיכים מאוד את המשמעות שיש לייחס לדבריו. הקיצוניים שבהם אף יאמרו שדבריו הם במקרים לא אחרת מאשר "נונסנס". אני ממליץ למתעניין המתקדם לקרוא את מאמרו של פרופ' נדב שנרב, שעוסק- – – >

לראות קולות ולשמוע לפידים? על שני סוגי חוויה של מתן תורה

האם במתן תורה עם ישראל "ראה" קולות ו"שמע" את שלהבת הלפידים? מהי המשמעות של מתן תורה? והאם יש יותר מדרך אחת לחוות את מתן תורה? בעקבות שתי מחלוקות מעניינות בין רבי ישמעאל הכוהן, ורבי עקיבא בעל התשובה, בנוגע למתן תורה   בפסוק הראשון בפרשת עשרת-הדברות, המשמש להם כפתיח, נאמר: "וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמור". במקרא, המילה "לאמור" משמשת במשמעות של "למסור" (- לומר את הדברים). ואם כך, פירושו המילולי הפשוט והבסיסי של הפסוק הוא: "ה' דיבר את כל הדברים הבאים להלן על מנת ש[השומע/ים] ימסרו אותם הלאה". ודבר רגיל הוא במקרא, פעמים רבות: 'וידבר ה' אל משה לאמור'- – – >

כיצד הגיבו גדולי המחשבה היהודיים לחורבן יהדות אירופה-השואה?

הקטסטרופה הגדולה שארעה לעם ישראל עם חורבן יהדות אירופה במלחמת העולם השנייה שברה שבר עמוק בשרשרת ההיסטורית של העם היהודי. העם היהודי ידע בהיסטוריה-רצופת-הרדיפות שלו טרגדיות נוראיות של שיעבוד, חורבן, שמד ואלימות אכזרית בלתי פוסקת. זה קרה בירושלים, בחצי האי האיברי, באשכנז, בצרפת, בתימן, בפולין, ברוסיה ולמעשה בכל מקום שבו שהו. אולם חורבן יהדות אירופה במחצית הראשונה של המאה העשרים שונה מכמה היבטים. ראשית, הקירבה בזמן. זהו ארוע שהתרחש במונחים היסטוריים "זה עתה". עדיין חיים בינינו אנשים שחוו את מאורעותיה, ומרבית הדור הבוגר שמע מכלי ראשון עדויות מן התופת. מעבר לכך, ההיקף וה"יעילות" של מכונת ההשמדה הנאצית הגיעו למימדים שלא- – – >

ארבע (וחצי) גישות אורתודוכסיות להתמודדות עם אתגר האינטואיציה המוסרית VS הלכה

התבוננות קצרה על ההיסטוריה של הערכים המוסריים תגלה בנקל, כי מערכת הערכים המוסריים(-התרבותיים?) שלנו הולכת ומשתנה מזמן לזמן באמצעות תהליך התפתחות איטי וזוחל (לא תמיד אגב. למשל בשאלת נישואים חד-מיניים חלה בתרבות המערב מהפכה דרמטית מהירה מאוד ביחס לסוגיה); אך כזה המתרקם ומתגבש כך שברטרוספקטיבה עוצמת השינוי מזדקרת בבולטות.   התפתחות המערכת הערכית: קו לינארי חיובי, או עניין תרבותי מקרי? בשיח המקובל בעולם המערבי דהאידנא, תהליך ההתפתחות של המערכת הערכית נתפס כתהליך בעל מבנה ליניארי-חיובי (גם אם יש בו קפיצות וניתורים), כלומר – באופן כללי, ככל שהזמן מתקדם, המערכת המוסרית האנושית נעשית טובה יותר. כך למשל, האינטואיציה הערכית-המוסרית שהגדירה בעבר את- – – >

מהי "אמונה" במחשבת חב"ד? – 1200 מילים בעקבות פשרו של מושג

במדרש (בראשית רבה, ריש פרק לט) מופיע משפט המשמש יסוד לאחת הנקודות  הבסיסיות והעמוקות בתפיסת העולם של חסידות חב"ד (ואפשר גם של החסידות בכללה), והיא שאלת פשרו של המושג "אמונה". מה זאת אומרת להאמין? אקדים אפוא את דברי המדרש, ומתוכם נהלך בעקבות הפשר למושג "אמונה" בעולמה העמוק של תורת חב"ד.

מדוע האדם נזקק לסיפור ההיסטורי? ולמה גם המדע הוא סוג-של סיפור?

1. מדוע האדם בכלל נזקק לסיפור ההיסטורי? מאותה סיבה שהוא נזקק לסיפור המדעי ולסיפור הדתי. אנו, בני האדם, מוכרחים מטבע היותנו ברי-דעה לשבץ את עצמנו בתוך רצף קוהרנטי, בתוך מסגרת מושגית שתתקבל על דעתנו.

גישת הרבי מליובאוויטש למדע ולטכנולוגיה: לאמץ, אך להכיר את הגבולות

הגילויים המדהימים של המדע וההתפתחות הטכנולוגית המהפכנית הם מצד אחד הזדמנות ענקית, אך מצד שני אתגר משמעותי * כיצד על אנשים מאמינים, האמונים על פיתוח ענווה בסיסית של קרוץ חומר מול האינסוף האלוקי, להתמודד עם מה שמצביע לכאורה על כוח בלתי מוגבל של האדם? * על גישתו של הרבי לזהדמנויות ולאתגרי המדע והטכנולוגיה

חסידות עם בייגל – על ספרו של פרופ' פישל שניאורסון: "חיים גראביצר"

"כאשר רבינו הזקן הגיע לרבו המגיד – סוכם שרבינו הזקן ור' אברהם המלאך (בנו של המגיד) ילמדו יחדיו: רבינו הזקן ילמד נגלה עם ר' אברהם המלאך, ור' אברהם המלאך ילמד תורת החסידות עם רבינו הזקן (שזה עתה הגיע מליטה והתחיל להיכנס לעולמה של תורת החסידות). פעם אחת, לאחר שלמדו עניין עמוד ביותר בתורת החסידות, מצא ר' אברהם המלאך את רבינו הזקן כשהוא אוכל כריך עם חמאה, ולתמיהתו של ר' אברהם המלאך לפשר הדברים (היתכן שלאחרי שלימוד בעניין נעלה כזה מתיישב לאכול דבר גשמי וטעים דווקא?) – השיב רבינו הזקן: שבעת לימודם בתורת החסידות הרגיש שעוד מעט מגיע הוא ל"כלות הנפש"…- – – >