ראיון מיוחד עם האדמו"ר הזקן – "תרגום" לעברית לטעימה מתשובותיו לחוקריו

 צלילה אל תוך "תיקי החקירה" של אדמו"ר הזקן בעת מאסריו, שהתגלו בשנים האחרונות, מספקת למעשה הצצה לדו-שיח מרתק שהתקיים בין "המראיין", החוקר מציג השאלות והטענות הנוקבות, לבין תשובותיו המיוחדות בסגנונן של אדמו"ר הזקן * השאלות והתשובות עוסקות בין היתר בבירור בשורתה של תנועת החסידות, על אופי תפקודו כמנהיג תנועה חסידית, ועוד ועוד… * טעימה מן ה"ראיון" ב"תרגום" לעברית בת ימינו

בשני מאסרים נאסר האדמו"ר הזקן, וזאת בעקבות הלשנת מלשינים מקהל ה'מתנגדים' בטענה שהוא מנהיגה של דת חדשה ועוסק במרידה במלכות וכו'. על בסיס כתבי ההלשנה, נדרש אדמו"ר הזקן בשני המאסרים להשיב על שאלות והטענות שהועלו כנגדו.
בשנים האחרונות נתגלה ברוסיה "תיק החקירה" המלא של אדמו"ר הזקן, ובתוכו נמצא אוצר בלום, יקר מכל יקר – תשובותיו של הרבי בעצם כתיבת ידו על הטענות והשאלות שהופנו אליו (כמו כן נתגלה באותו תיק חקירה מסמך נוסף של מענות שכתב הרבי בעת מאסרו השני, אך ממסמך זה כמעט לא נשתמר העותק המקורי שכתב בלשון הקודש, אלא העותק המתורגם, שתורגם חזרה מרוסית ללה"ק).
בשורות הבאות "תרגמתי" לעברית טעימה מתשובותיו של אדמו"ר הזקן, תוך היצמדות מלאה למקור, אלא ששיניתי מן הסדר שבמסמך המקורי. השאלות שכתבתי להלן אינן מופיעות במקור אך נראה שהן משקפות במידת מה (גם אם בעדינות יתר) את השאלות שהוצגו לפני הרבי.
מטבעו של מסמך זה, בו נדרש הרבי לענות על שאלות של חוקרים בצו המלכות, שהוא מעניק הצצה מרתקת, מזווית בלתי רגילה ונדירה ביותר, אל עולמו של אדמו"ר הזקן.

הטקסט המקורי המלא הופיע לראשונה על ידי הרב יהושע מונדשיין ב"כרם חב"ד" גיליון ד עמ' 45 מתוך כתב יד שהתגלה בארכיון הגנרל-פרוקורור שבפטרבורג. נדפס שנית עם הערות רבות על ידי הרב שלום דב בער לווין, אגרות קודש אדמו"ר הזקן, מהדורת תשע"ב, עמ' רז ואילך.

 

 

ש. מהי תורת הקבלה ומניין אתה למדת אותה?

חכמת הקבלה היא חלק מהתורה הקדושה. נכתבו ונדפסו עליה ספרים רבים בכל דור, וספרים אלו נמצאים בידם של המוני בית ישראל. מיוחדת היא חכמה זו בכך שאין די ללמוד אותה מן הספרים, אלא יש לקבל אותה תחילה מפי רב ורק לאחר מכן להעמיק הידיעות בה על ידי העיון העצמי.

ואכן, בהיותי בערך בן עשרים, נסעתי למזריטש, שם התחלתי ללמוד קבלה אצל הרב מורינו בער זללה"ה, שכבר הלך לעולמו לפני למעלה מכ"ה שנים. מאז, הנני לומד בעצמי מתוך ספרים רבים וחשובים – אותם חיברו מקובלים ראשונים ואחרונים – כפי שכלי ובינתי.

חכמת הקבלה שלמדתי אצל מורי ורבי – ולאחר מכן מה שלמדתי מן הספרים – עניינה העיקרי הוא להסביר איך הקב"ה מנהיג ומחיה את העולמות העליונים והתחתונים באמצעות "עשר הספירות".

וכאן יש להבהיר דבר שטועים בו חלק מהאנשים, המכנים בשם "קבלה" מעשים של "השבעת מלאכים" כדי לחולל ניסים – אני לא ראיתי בשום ספר שכתוב אודות מעשים כאלו, אצל מורי ורבי לא ראיתי דברים כאלה, וגם מבחינה מהותית אין בידיעת דברים אלו משום תועלת בעבודת ה' (ורק שמעתי שכך היו עושים בדורות הקדמונים).

 

ש. ומה מתורה זו אתה מלמד את חסידיך?

סגנון הדרשות שאני מוסר בפני הציבור ברובם הגדול הוא לפי הרובד הפשוט והגלוי של הדברים (פשט ונגלה), כדי שהשומעים יבינו את הדברים באופן בהיר. לפעמים, דרך מקרה, אני כולל בדבריי איזה דבר קל מחכמת הקבלה, הדברים שניתנים לביאור ולהסבר למי שלמד קצת בספרי קבלה המצוים ביד הכל. המטרה בכך היא – שעל ידי זה תצמח תועלת בעבודת ה' – ויעודד את הציבור לאהוב את ה' ולירא ממנו, לשמור את מצוותיו ולהתפלל בכוונה מעומק הלב.

 

ש. מה המשמעות של "תפילה" ומהו אופייה הייחודי לפי תנועת החסידות?

ה"תפילה" מורכבת ממזמורים ופסוקים מתהילים ומשאר הנביאים, וכולם מבטאים שבחו של הבורא חי וקיים, ורוב גדולתו וממשלתו בריבי רבבות מלאכים ושמי השמים העליונים, ומחיה את כולם, וכל צבא השמים לפניו משתחווים; וגם על הארץ מתחת אין עוד מלבדו, והוא ממליך המלכים ולו המלוכה. כמו כן התפילה כוללת פסוקים שמטרתם להזכיר את חסדי הבורא שעשה עם עמנו שהוציאנו ממצרים.

התפילה מעוררת את האדם לאהוב את ה' בכל לב ונפש מעומק הלב, וגם לירא את ה' ולקיים את כל מצוותיו אשר ציוונו – הן לסור מהרע, והן לעשות הטוב והישר בעיני אלקים ואדם, ולהיות טוב לכל בכלל, ובפרט לב טוב להמטיב עמנו בכל מכל כל.

תפילה מתוך כוונה כזאת, מהווה עזר וסעד לאדם לעמוד נגד יצרו הרע בהמשך היום, גם אחרי שסיים את תפילתו, ובכוחה לסייע לו לקיים את מצוות ה' כראוי.

אכן, מי שאינו מתפלל מתוך הכוונה האמורה, הרי גם אם יעסוק בלימוד התלמוד ושאר ספרים במשך כל היום, אפשר שיקיים מה שלומד ואפשר שלא יקיים מה שלומד, וייתכן שאף יעבור לפעמים על מצוות ה'. ואפילו מי שאינו עובר שום עבירה, בכל זאת, לא טוב הדבר שמתפלל לפני ה', ואומר בלשון נוכח: "ברוך אתה ה'", אבל לבו מהרהר בעסקיו ובענייני חולין. והיות שהתפילה היא ארוכה, ובשפה שלא רגילים בה כל כך, לכן יוצא פעמים רבות שחושבים במהלכה מחשבות זרות.

תנועת החסידות העניקה דגש מרכזי על כך שהתפילה תהיה בכוונה.

 

ש. כיצד גורמים לכך שהתפילה אכן תהיה בכוונה?

לגרום לך שהתפילה של האדם תהיה מתוך ההתכוונות העמוקה והטהורה שתוארה לעיל, יש צורך לעמול ולעבוד, ונדרש בראש ובראשונה ללמוד את הדברים מאיש חכם ונבון, שמסביר ומבהיר את פירוש התפילה וכוונתה, ואת עניין גדלות הבורא וחסדיו, ואת האהבה שצריכים הברואים לחוש לבוראם.

בתיבות התפילה רמוזות כוונות אלו בקיצור גדול, כדרך הנביאים שדברו בקצרה, וכל משפט יש בתוכו משמעויות רבות, ותפקידם של הרבנים, שיש להם ידיעה בעניינים אלו, הוא ללמד ולפרש את הדברים בפני הקהל, וגם לומר להם דברי מוסר ולעוררם ולהכניע ליבם לה'.

 

ש. האם ההבנה הזאת במשמעות עבודת התפילה היא חידוש של החסידות?

לאמיתו של דבר, היה נהוג בכל ישראל מימי עולם, לקבוע בכל עיר ועיר שני בתים גדולים לתפילה: בית הכנסת ובית המדרש. בית הכנסת נועד להמון הטרודים בעסקיהם כל היום ורובם אינם תלמידי חכמים, ואינם מתפללים בכוונה כפי שתוארה לעיל, אלא אומרים את מילות התפילות; ובית המדרש יועד ליודעי ספר, ובו התפללו בכוונת הלב באריכות איש לפי רוחב דעתו ולבו.

אולם בדורות האחרונים ניכרה חולשה והתרופפות בעניין זה, כך שנוצר מצב בו רק מקצת יחידי סגולה בכל דור היו מתפללים באריכות בכוונה, והם היו מכונים בשם "חסידים".

והנה, בזמן האחרון נתעוררה בתוך עמנו התעוררות להתפלל מתוך הכוונה הראויה, והתרבו הרוצים לעשות זאת. כאמור, כדי שאכן יצליחו למלא את מבוקשם עליהם ללמוד הרבה ולשמוע דברי מוסר השייכים לענייני התפילה, ולהתבונן בגדלות הבורא וחסדיו. כתוצאה כך התווספו מגידים, הם הרבנים הבקיאים והחכמים, והם בוררים ומלקטים מהספרים של גדולי ישראל הקודמים, וכל אחד לפי דעתו מוציא מתוכם דברי מוסר ולימוד בעניינים האמורים.

ובשום פנים ואופן אין מדובר במשהו חדש בתולדות ימי עמנו.

 

ש. ומה באשר לדרכך כ"מגיד", כאדמו"ר?

חוץ מהאנשים הנזכרים שציינתי החפצים להתעלות בעבודת התפילה ולהתפלל מתוך הכוונה הראויה, גם אנשים רבים שאין רוצים להאריך בתפילה או שאין להם פנאי, באים אלי כדי לשמוע דברי תורה, מאשר למדתי בספרי הקדמונים הרבים, וגם מספרי הקבלה (מה שניתן להסביר למי שלמד בספרי קבלה).

כמו כן, אנשים רבים שיש להם עניינים וסכסוכים בדברים שבממון ואינם רוצים ללכת במשפטים, אלא סומכים על יושר לבבי שאציע בפניהם פשרה הוגנת מתוך רצון שני הצדדים ולא בכפייה. וכשאני מסיים לבצע את הפשרה, מניחים הצדדים ברשותי מסמך שמעניק לי סמכות לכתוב שטר חוב על הבלאנק הזה ולמסרו לבעל דין שכנגד – כי הוחזקתי לנאמן וישר בעיני כל המדינה רוסיה הלבנה.

האמת היא שאין לי שום נחת רוח מהנוסעים אלי לשמוע דרשותיי שאני דורש לבני קהילתי, ויצוין שהם גם לא נותנים לי ולו פרוטה אחת בבואם (אני מתפרנס ממה שאנשים נותנים לי לפי דעתם על הבוררות שאני עושה ביניהם במקרה של סכסוך ממוני, ועיקר הפרנסה היא ממסחר שאשתי סוחרת). ואדרבה, יש לי צער גדול מכך שנגרמת כלפיי קנאה ושנאת חינם בלב מקצת אנשים קנאים – אבל אין לי מה לעשות, שהרי זאת היא חובה המוטלת עלינו על פי דתנו, שכל היודע מחויב ללמד את מי שאינו יודע.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *