כשהרבי מליובאוויטש התנגד בשיטתיות להדרת ילדות…

"התפקיד העיקרי המוטל על דורנו", אמר פעם הרבי מליובאוויטש לחסידיו, "הוא החינוך. לא רק הגדולים, אלא גם הקטנים חייבים לעסוק בחינוך" (לקוטי שיחות, חכ"ד, עמ' 424).

ובאמת סוגיית חינוך הדור הצעיר הוא אחד הנושאים המרכזיים שהרבי התמקד בהם עוד לפני שהתמנה לאדמו"ר השביעי של חסידות חב"ד, למן כניסתו הרשמית לפעילות הציבורית כיו"ר המרכז לענייני חינוך בראשית שנות ה-40 של המאה העשרים, וכפי שהגדיר הרבי זאת במילותיו – "אשר כל מאווייו [של המרכז לענייני חינוך בראשו עמד, הוא] לקרב את בני ובנות ישראל לתורה ומצוות ומסורת אבות" (אג"ק, ח"א, עמ' ע).

יתרה מזאת. באחד המכתבים כותב הרבי בהאי לישנא:

"אחד מקווי האופי העיקרי של חב"ד-ליובאוויטש הוא ההדגשה על חינוך, שבאה לידי ביטוי בפעילות מסועפת בשדה החינוך, פעילות שמתבצעת מתוך מסירות נפש" (לקוטי שיחות, חלק ט, עמ' 359).

ארגון הילדים "צבאות ה'"

אולם בי"ט בתשרי תשמ"א, הרבי העניק מימד חדש והעלה למדריגה חדשה את המעורבות של חב"ד – וגם את מעורבותו האישית שלו – בעולם החינוך של ילדי ישראל, מתוך חב"ד ומחוץ לחב"ד כאחד, כאשר הקים את אירגון "צבאות ה'".

הרבי בכינוס ילדים

באותו יום השתתף בכינוס של ילדים שהתקיים בבית מדרשו. בשיחה שנשא בפני הילדים במהלך הכינוס הסביר הרבי כי מטרתו של הארגון היא לאחד את ילדי ישראל בכל העולם כולו במטרה לכבוש את העולם ולהאיר אותו באור תורה ומצוות.

למעשה, נשא הרבי בפני הילדים באותו כינוס שלוש שיחות. בשיחה הראשונה הודיע על ייסוד ארגון "צבאות ה'" שמטרתו להילחם ביצר; וכי על הילדים להשפיע גם על חבריהם להיכלל בארגון זה.

בשיחה השנייה הסביר הרבי את מהותו של הארגון, וכי עליו להתקיים במבנה דומה לזה של הצבא – ולדעת זה לא משחק אלא משהו רציני – ותכליתו היא החינוך לציית לפקודות השם-יתברך גם כשאין מבינים.

ובשיחה השלישית, כדי לחדד את העניין, הוסיף הרבי ואמר שעל "צבאות ה'" לפעול במתכונת הדומה למתכונת הצבאית: לערוך מזמן לזמן "פאראד" [=מצעד], ולהעניק "ציונים לשבח" לחיילים, ולתת לחיילים לעלות בסולם דרגות לפי ההתקדמות בשמירת התורה והמצוות וכדומה. בכך למעשה הניח הרבי את היסודות והמתווה של "צבאות ה'".

בשיחה שקיימתי עם מי שעומד בראש ארגון "צבאות ה'" העולמי, הרב החסיד ר' ירחמיאל בנימנסון, עבור השבועון כפר חב"ד (בגיליון שיצא לחג הפסח), סיפר לי הרב בנימנסון דבר משמעותי מאוד.

אבל  לפני זה קצת רקע:

אחרי השיחה שנשא הרבי בכינוס הילדים בסוכות תשמ"א שרר בלבול וחוסר בהירות באשר להבנת המשמעות היישומית של דברי הרבי. בקרב החסידים רווחה התחושה כי מדובר בעצם על עוד מבצע, כמו "מבצע תפילין". כלומר, שכל אחד מן החסידים אמור לפעול מיוזמתו וכהבנתו בעניין צבאות ה' וחינוך עם ילדים על פי המתווה הכללי שהתווה הרבי באגרתו ובשיחתו בהן הניח את היסודות ל"צבאות ה'".

אולם עד מהרה התברר שלא כן הם פני הדברים. בשבת פרשת תולדות תשמ"א נשא הרבי שיחה ארוכה חריפה ביותר בנושא, וכך אמר הרבי בין היתר (בתרגום לעברית):

"אודות העניין של 'צבאות ה" דובר כבר בחודש תשרי, ואז גם נאמר שיש להדפיס את חוברות י"ב הפסוקים ומאמרי חז"ל על גבי דפים מיוחדים, שבהם גם יוכלו ילדים וילדות יהודיים לרשום את שמות הילדים שהם פעלו עליהם להיכנס ל'צבאות ה" וללמוד את י"ב הפסוקים.

"אולם מה שקרה הוא, שעסקו בזה באופן של 'קדירא דבי שותפי' – לא מינו אחראים מקומיים ולא מונה אחראי כללי לכל העניין. כך קרה, שהיות שלא ידעו מי אמור להתעסק בזה – אף אחד לא עשה שום דבר!

"חמישה שבועות כבר חלפו מאז שדובר אודות הדפסת החוברות – ובמשך כל חמשת השבועות הללו לא נדפס אפילו חוברת אחת ויחידה!…"

והמשיך הרבי:

"שאלתי: מה עשה עסקן פלוני? ענו לי שהיות שהוא הרי 'עסקן' במילא הוא טרוד ועסוק כולו בעסקיו שלו, ולכן אין לו זמן… מה אשמים הילדים שאתה רוצה כבוד ואין לך זמן בשבילם!"

ובכן הדברים היו ברורים למדיי. אחרי השבת לאור שיחת הרבי, התקיימה אסיפה בה השתתפו כל מנהלי מוסדות החינוך בניסיון לטכס עצה כדת מה לעשות. המסקנה הייתה שחייבים למנות אדם לתפקיד שיהיה מוקדש כולו לעבודה על "צבאות ה'".

הוצעו כמה שמות של אנשים עשויים להתאים לתפקיד. "וכאן מגיע תורי…", ומפה ואילך אני מצטט את הרב בנימנסון.

"בסוף הקיץ של שנת תש"מ סיימתי את לימודיי בכולל שליד מזכירות כ"ק אדמו"ר. ב"בין-הזמנים" ניהלתי ב"אוהלי תורה" מחנה קיץ גדול (מעל 600 ילדים), וזאת כי עוד כבחור היה לי ניסיון כמנהל הקעמפים ב"גן ישראל" וכיוצא זה.

"בתחילת שנת תשמ"א הייתי כבר בעיצומם של הסידורים לקראת יציאה שליחות. כבר סיכמנו כמעט את מלוא הסיכומים הרלוונטיים והיינו שרויים למעשה במהלכם של ההכנות לקראת הנסיעה והמעבר.

"ואז אני מקבל פנייה מחברי הוועד הנהלת מוסדות החינוך שטיפל, כאמור, באיתור מועמד ראוי שיעמוד בניהול "צבאות ה'" באופן מסודר כרצונו הקדוש של הרבי. נאמר לי כי לדעתם אני עשוי להיות מועמד ראוי לתפקיד ושאלו לדעתי.

"עניתי ללא היסוס שאיני מעוניין. הרי השליחות המיועדת שלנו כבר חלוטה ועומדת, וזה גם מה שרציתי לעשות – להיות שליח של הרבי ולעורר יהדות ולהאיר אור תורה בפינה נידחת, ולא להישאר ב"חממה" בניו-יורק.

"אך הם לא הרפו, ושבו ושאלו אותו ודיברו אל ליבי. לבסוף אמרו: תראה, יש לנו רבי ב"ה. שאל אפוא את הרבי. כתוב דברים כהווייתם, שקיבלת הצעה כזאת וכזאת, פרט לדעתך את הצדדים השונים – ותן לרבי להכריע.

"כך אכן עשיתי. התיישבתי וכתבתי אל הרבי כי הנני – ובלב אחד גם רעייתי – רוצים וגם מצויים בעיצומן של ההכנות המעשיות לקראת יציאה לשליחות; ולאידך, פנו אליי בהצעה להישאר בניו-יורק ולנהל את "צבאות ה'". הוספתי וכתבתי גם כי גם הוריי וגם הורי רעייתי אינם דרים בניו-יורק, מה שבכלל מחזק את רצוננו ביציאה שליחות. אבל כמובן, ככל אשר יורנו רבינו נעשה ונשמע.

"תשובת הרבי הייתה חד-משמעית: "קדימה לצבאות ה', ובפרט שיצליח".

 

"צבאות ה'" כאירגון ממוסד

ומה קרה אז? כלומר, מה הייתה התחושה, להיכן הבנת שהעניינים מתעתדים לזרום?

"צריך להבין ששום דבר בשלב ההוא לא היה ברור. לא הייתה עדיין איזושהי תכנית ותבנית ברורה באשר לאופי של "צבאות ה'". כשלעצמי אפוא חשבתי, וכך גם אמרתי לאשתי בשעה שקיבלנו את תשובתו של הרבי, שלבטח מדובר במשימה מוגבלת בזמן – של ארגון כל החומר הנדרש (כמו שביקש הרבי – החוברות והספרונים עם י"ב הפסוקים וכדו'), ובתום המלאכה נוכל לצאת לשליחות כתכניתנו הראשונה.

"מכל מקום כמובן הודעתי שאני מקבל על עצמי את התפקיד, והרחמ"א חדוקוב הציע לי אז שאשב במשרדי מחנה ישראל, וגם הרב שלום דובער בויגמרטן התגייס לסייעני (היום הוא מנהל התפעול של הארגון).

"מלבד הפקת הכרטסות של י"ב הפסוקים, כרטיס-החבר שמנופק לכל ילד שמצטרף לצבאות ה' וחוברות המשימות שמוצע לכל 'חייל' לבצע – הפריטים שביסודו של דבר הרבי כבר ביקש את הוצאתם לאור בשיחות הקודש (עליהן סיפרתי מקודם) – חשבנו גם על הפקת עיתון לילדים והצענו את ששמו יהיה "משיח טיימס".

"הכנסנו הן את טיוטת החומרים והן את הצעתנו בדבר הוצאת עיתון לילדים לקודש פנימה, ובתוך זמן קצר ביותר התבשרנו כי נתקבלה מענת הרבי. הרבי אישר את החומרים שהכנסנו וגם הסכים להוצאת העיתון בשם שהצענו. אלא שהוסיף (התוכן ולא הלשון): שהמכתב-עת צריך להיות בתשלום, שלא יתגלגל סתם כך ברחוב.

"התחלנו אפוא במלאכה. השלמנו את כל החומרים הראשוניים, וגם עבדנו על הגיליון הראשון של "משיח טיימס". כלל הברזל הראשון שעמד לנגד עינינו הוא להוציא חומר שיהיה איכותי ברמה הגבוהה ביותר הן בתוכן, והן בכל המדדים החזותיים (איכות דף, עיצוב, הקפדה על הסגנון המקצועי ביותר וכו').

"הכנו את הגיליון הראשון של משיח טיימס, וניגשנו לבית הדפוס של "ועד להפצת שיחות". ביקשנו שידפיסו את המגזין בשני צבעים (בשנת תשמ"א זה היה נחשב להשקעה ולא לדבר המובן מאליו, מה שכמובן נראה תלוש לגמרי בזמננו…).

 

כשהרבי הפתיע את הרב רסקין…

האם לרבי הייתה מעורבות כלשהי בתכנים שיצרתם?

"לא רק שהייתה מעורבות, אלא שזו הייתה מעורבות מפתיעה וגם מנחת-דרך ומורת-כיוון.

"כותרת השער של הגיליון הראשון – שעתיד היה לצאת בט"ו בשבט – הייתה: "אהבת ישראל" וצוירו דמויות של ילדים – בחלק העליון של השער דמויות של ילדות ובחלק התחתון של השער, דמויות של ילדים.

"כשהתקיימה אסיפת צוות מנהלי מוסדות החינוך שלקחו על עצמם האחריות לכך שרצונו של הרבי בעניין צבאות ה' יתקיים (והם אלו שלמעשה גייסוני, כפי שסיפרתי קודם לכן), הצגתי בפני חברי האסיפה את החומרים ואת מסגרת העבודה שלנו. בין היתר הצגתי כמובן את הגיליון המתהווה של "משיח טיימס" וגם את טיוטת שערו. הם אמרו לי כך: בטרם תשלח להדפסה את החומר, עליך להראותו לרב החסיד ר' דוד רסקין שיאשר את החומר לפרסום והוא שיבקר את החומר.

"כמובן, ניגשתי לרב רסקין והראיתי לו את המגזין ואת שערו. הוא עיין בדפים, ולבסוף אמר: "השתגעתם? ילדים וילדות באותו עמוד? אסור!".

"ניסינו להסביר לו שקהל היעד שלנו הוא ככלות הכול קהל אמריקני רחב ביותר, ושהדרת ילדות לא תתקבל בצורה חיובית ואפשר ששכרנו ייצא בהפסדנו. אך הרב רסקין מצידו התעקש  ועמד על דעתו. לבסוף אמר, "אתה יודע מה? כשתכניס את הטיוטה לרבי, נראה מה יגיב הרבי".

"כך כמובן עשיתי, ותוך חמש דקות קיבלנו את תשובת הרבי: "ההדגשה צ"ל ואהבת לרעך כמוך", וזו הייתה ההערה היחידה. וכך אכן הודפס הגיליון הראשון כשבשערו מופיעות דמויות מצוירות של ילדות (למעלה) וילדים (בחלק השני של העמוד), כשלעמוד הוספנו כותרת עילית בעברית "ואהבת לרעך כמוך" (ותרגומה באנגלית, ככותרת תחתית).

"אך הסאגה לא הסתיימה. הגיליון השני של "משיח טיימס" אמור היה לצאת לקראת חג הפורים. התארגנו כמובן בהתאם. הפעם, לאור ה"אור הירוק" שקיבלנו מהרבי, בעמוד השער שולבו שתי דמויות של ילדים – מן הצד האחד ילד ומן הצד השני ילדה – מחופשים בתחפושת.

"בהתאם לסיכום מול חברי וועד הנהלות מוסדות החינוך, ניגשתי עם טיוטות החומרים לרב רסקין. הוא עיין בחומרים והתבונן בעמוד השער, והוא שוב גער בי נמרצות. אין זה מתאים לעצב כך עמוד שער, קבע. כשניסיתי לומר לו שהרי בט"ו בשבט בעצם קיבלנו "אור ירוק" מהרבי, הרב רסקין התעקש ואמר שבט"ו בשבט הדמויות היו נפרדות בשני חלקים שונים, ואילו כעת הדמויות מעוצבות כך שהן עומדות בסמוך אחת לשנייה. לאידך, אנו סברנו שלאור הנחיית הרבי בפעם הקודמת משמע שלדעת קודשו אין מניעה בדבר. סיכמנו אפוא שנמתין לתגובת הרבי.

"כך אכן עשינו, והכנסנו את הגיליון לרבי. בתוך זמן קצר ביותר הרבי החזיר את הגיליון עם הערה אחת: סימון של V על השער. וכך יצא הגיליון לאור.

"את הגיליון השלישי הוצאנו לקראת פסח. יצא במקרה שהמאיירת איירה את הציור כך שמופיע בו רק ילד ולא היה מקום להכניס בו לכאורה גם ילדה. כשהצגנו את החומרים לפני הרב רסקין, הפעם ניכרה השמחה ושביעות הרצון על פניו…

"גם הפעם, כמה שהפך להיות הנוהג הקבוע שלנו, הכנסנו את הגיליון לרבי לעיון בטרם נדפיסו. עבר יום, חלפו יומיים. ואיננו מקבלים תגובה מן הרבי. ניגשתי אפוא למזכיר הרב גרונר ואמרתי לו: הזמן ממש דוחק, אני חייב להכניס את הגיליון לדפוס. הרב גרונר השיב לי שהוא ינסה.

"כעבור מחצית השעה הרב גרונר מתקשר אלי ואומר לי, בוא – יש תשובה מהרבי. על גבי השער היה כתוב: צ"ל גם נערה.

שער "משיח טיימס" לפני הערת הרבי ואחריה

"הראיתי את תשובתו של הרבי לרב רסקין, והוא יצא מגדרו. כעת אני מבין, כך אמר לי, שאנו מהדור הישן לא מבינים מה הילדים רוצים וצריכים וגם לא מצליחים לקלוע לרצונו הק' של הרבי, לפיכך מכאן ואילך אין עוד טעם בהיוועצות עמי בנושא זה…".

עוד יצוין כי כמה שנים לאחר מכן, בקיץ תשמ"ד (1984), כשהכניסו לרבי את השער של גילון "משיח טיימס" לחודש אלול, הערי הרבי שתי הערות: "שיראו הציצית. צריכה להיות גם תמונת נערה בקרן אחרת".

"שיראו הציצית. צריכה להיות גם תמונת נערה בקרן אחרת"

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *