האם נשים חייבות במצוות תפילה? ואם כן, עד כמה? * מאמר עיוני בהלכה

ההלכה כידוע פוטרת נשים ממצוות ש"הזמן גרמן" (זוהי סוגיה נפרדת שראויה לדיון בפני עצמו, ועוד חזון למועד). על פניו, תפילה היא מצווה שתלויה במימד הזמן ולפיכך נראה כי נשים פטורות ממנה.

המאמר שלפנינו עוסק בשאלה זו: האם נשים חייבות במצוות תפילה? ואם כן, עד כמה?

1. תפילות נשים – שלוש דוגמאות מההיסטוריה הקדומה שלנו

בגמרא ובמדרשים מופיעות מספר לא מבוטל של תפילות נשים, תפילות אשר נודעה להן השפעה לא רגילה.

להלן מובאות שלוש דוגמאות לתפילות כאלו, ולמה שהגמרא מספרת עליהן. מדוגמאות אלו עולה שלא רק שנשים היו שותפות למעשה התפילה, אלא אף הן עיצבו והשפיעו על צביונה ועל מקומה בעבודת הא-ל, עד שהרבה הלכות מהלכות תפילה נלמדים מתפילה של אשה.

 

1.1 הודאתה של לאה

התפילה כוללת את מרכיב ההודאה לאלוקים, והדרך להודות לה' נלמדת מאשה – מלאה:

"אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שהודה לקב"ה עד שבאתה לאה והודתה שנאמר: הפעם אודה את ה'"[1].

רש"י מסביר, שכיון שילדה בן רביעי הודתה לאה על חלקה שעלה יותר מן החשבון המגיע לה לדעתה רק שלשה ילדים. ברגע שנולד הבן הרביעי – יהודה, אמרה: "הפעם אודה את ה'"[2].

מה המיוחד בהודאה זו של לאה שלא הייתה מיום בריאת העולם, הרי הרבה לפניה הודו לאלוקים? אלא שיש הודאה ויש הודאה. כל מי שמצליח בעסקיו אומר: "עשיתי וה' עזר לי", אך בסופו של יום זאת לא הודאה שלימה.

לאה הודתה "הודאה שלימה" בלי לחשוב שהגיע לה ורק בגלל טוב-ליבה אומרת היא "תודה". הודאתה של לאה נבעה מתוך מחשבה שלא הגיע לה ובכל זאת קיבלה, ולכן הכרת התודה שלה הייתה עמוקה ומלאה. בזכותה זכו כל בניה לדעת להודות לה', כפי שמתאר זאת המדרש: "לאה תפשה בהודיה, עמדה זרעה בהודיה אחריה. היא אמרה 'הפעם אודה את ה", יהודה בנה אחריה – 'יהודה אתה יודוך אחיך', דוד – 'הודו לה' כי טוב', דניאל – מצלי ומודה [ניצל והודה]"[3]. 

1.2 תפילת חנה

דוגמא אחרת של תפילת אשה אשר נודעה לה חשיבות עצומה, ואשר עיצבה את צביון התפילה בצורה משמעותית, הרי היא תפילתה של חנה אם שמואל.

בגמרא: "אמר רב המנונא, כמה הלכתא גברותא איכא למשמע מהני קראי דחנה" – כמה הלכות חשובות וגדולות לומדים אנו מתפילתה של חנה[4].

  1. הלכה ראשונה שהמתפלל צריך לכוון את ליבו שנאמר "וחנה היא מדברת על לבה".
  2. הלכה שנייה שהמתפלל צריך לחתוך את התפילה בִּשְׂפָתָיו – "שפתיה נעות".
  3. הלכה שלישית שהקול לא ישמע – "וקולה לא ישמע".

אלו הלכות בסיסיות לכל אדם שמתפלל תפילת שמונה עשרה. הגמרא לומדת עוד כמה וכמה הלכות חשובות מתפילת חנה. את תפילת הבוקר מתחילים בתפילת חנה, תפילה שמדברת על מלכות בית דוד, על בית המקדש, על כבודו של הקב"ה. 

1.3 תפילת אשתו של אבא חלקיה

הגמרא מספרת על כוח תפילתו של אַבָּא חִלְקִיָה ואשתו בעת עצירת גשמים אבא חלקיה היה נכדו של חוֹנִי הַמְּעַגֵּל ויש לו אפוא זכות אבות גדולה בהקשר של הענות ה' לתפילה).

הגמרא מספרת שהוא היה שכיר יום, פועל שלא רצה לדבר עם חכמים בזמן העבודה, כדי שלא לגנוב את זמנו של בעל הבית. בסופו של אותו סיפור אומר אבא חלקיה לאשתו: אני יודע שחכמים באו לבקש על הגשמים. בואי נעלה לעליה להתפלל על כך לפני שיבקשו מאיתנו, אולי ה' יתרצה לנו וירד גשם ולא יחזיקו לנו טובה. עלו לגג והתפללו הוא בצד אחד והיא בצד שני. העננים החלו להגיע מהכיוון של אשתו.

אחרי שירד גשם ירד אבא חלקיה לחכמים ושאל אותם למטרת בואם. לבסוף שאלוהו למה העננים הגיעו מכיוון אשתו לפני שהגיעו מהכיוון שלו. אמר להם: משום שאשה מצויה בבית וכשעני מבקש לאכול היא נותנת אוכל ואני נותן כסף. אצלי העני נשאר רעב עד שמוצא מה לקנות ואצלה הוא אוכל מיד ומשביע את רעבונו. עוד סיפר להם שהיו בשכנותו בריונים שהפריעו לו. הוא התפלל שימותו והיא התפללה שיחזרו בתשובה, וחזרו.[5]

מכאן לומדים, שוב, על תפילותיהן של נשים ועל כוחן של תפילותיהן של נשים בעיני חז"ל.

2. מידת חיוב הנשים בתפילה – לאור המחלוקת על מקור תוקף חובת התפילה

ניתן לראות אם כן שלמעשה, נשים הן שותפות מלאות בתהליך של התפילה. אך השאלה הנשאלת היא לא רק מה מידת שותפותן בתהליך של תפילה, אלא גם מידת חיובן, אם בכלל קיימת חובה כזו.

ובכן, יש מחלוקת בין שתי גישות מרכזיות בהלכה בדבר מקור חיובה ומהות תוקפה של מצוות התפילה:

  • לדעת הרמב"ם, יש חובה מן התורה לכל אדם ואדם להתפלל פעם אחת ביום. כבר בספר המצוות שחיבר, מנה הרמב"ם את מצוות התפילה כאחת מרמ"ח מצוות עשה שבתורה[6].
  • אלא שעל גישה חלק הרמב"ן. אחר שהביא שורה של ראיות מן התלמוד אשר מהן הוא מוכיח כי תוקף חובת התפילה הוא תוקף של תקנה מדברי סופרים, הוא מסכם: "אלא ודאי כל עניין התפילה אינו חובה כלל"[7].

לדעת הרמב"ן, לתפילה כתובה יומיומית יש תוקף של תקנה מדברי סופרים, ואם יש מקום לדבר על חובה מן התורה להתפלל, הרי זה רק בעת צרה.

והנה, מדברי הפוסקים מסתבר, שיש זיקה ישירה בין שאלת תוקף חובת התפילה: האם לחובת תפילה יש תוקף של מצוה מן התורה או שמא יש לה רק תוקף של תקנה מדברי סופרים, לבין שאלת מידת חובת הנשים בתפילה.

במשנה נאמר: נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע ומן התפילין, וחייבין בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון[8].

מכאן משמע, שעצם חובת התפילה חלה על נשים. אם כן, השאלה איננה אם נשים חייבות בתפילה, אלא מהי מידת חיובן: האם הן חייבות להתפלל תפילת שמונה עשרה פעמיים או שלוש פעמים ביום, כמו הגברים, או שמא דיי להן בתפילה אחת ביום?

מפשטות דברי המשנה משמע, שחובתן זהה לחובת הגברים. במשנה אין שום רמז לכך שהיקף החיוב שונה. גם מהדיון בגמרא עולה לכאורה כך. הגמרא אומרת שהיה מקום לחשוב שנשים פטורות מתפילה, שהרי יש זמנים קבועים לתפילה, ואם כך היה מקום להחשיב את התפילה כמצוות עשה שהזמן גרמא וכדי למנוע הוצאת מסקנה מוטעית הייתה המשנה צריכה להשמיענו כי נשים חייבות בתפילה[9].

מעצם העלאת האפשרות בגמרא שהיה מקום להוצאת מסקנה הלכתית מוטעית בגלל הזמנים הקבועים של התפילה עולה, כי בעל הסוגיה הבין שהמשנה מדברת על כך שנשים חייבות בתפילה בזמניה הקבועים. (אכן, יש להעיר שיש מסורות נוסח בתלמוד, שמובא בהן רק 'דרחמי נינהו', וכל המשך הדברים אינו מובא[10]). 

2.1 לפי השיטה שחובת התפילה מן התורה, חובת הנשים מצומצמת ואישית

בנוגע לתפילת נשים כתב הרמב"ם:

"ואין משנה התפילה [=נוסח התפילה] הזאת מן התורה, ואין לתפילה זמן קבוע מן התורה. ולפיכך נשים ועבדים חייבין כתפילה, לפי שהיא מצוות עשה שלא הזמן גרמא"[11].

יש שרצו לבאר כי מה שכתב הרמב"ם, 'לפיכך נשים… חייבין בתפילה', מתייחס גם למה שכתב קודם לכן 'ואין משנה התפילה הזאת מן התורה', וכך יש מקום לומר שלדעת הרמב"ם אשה חייבת בתפילה רק על-פי המצוה הבסיסית מן התורה שהייתה נוהגת לפני שחכמים קבעו זמנים קבועים לתפילה – דהיינו תפילה אחת ביום במבנה קבוע: פתיחה בדברי שבח, התפילה עצמה – בקשות וחתימה בדברי הודיה, אך כל זאת בנוסח אישי חופשי.

בכיוון זה כתב בעל 'מגן אברהם'. דבריו מוסבים על מה שכתוב בשולחן ערוך: 'נשים ועבדים אף על פי שפטורין מקריאת שמע, חייבין בתפילה, מפני שהיא מצוות עשה שלא הזמן גרמא'[12].

על דברים אלה כתב בעל 'מגן אברהם'[13] שלדעת הרמב"ם, הסבור שמצוות התפילה היא מצוות עשה מן התורה,  הרי מן התורה די בפעם אחת ביום ובכל נוסח שירצה, "ולכך נהגו רוב נשים שאין מתפללות בתמידות, משום שהן אומרות מיד בבוקר סמוך לנטילה איזו בקשה ומדאורייתא די בזה ".

עולה, אם כן, שלדעת הרמב"ם וסיעתו הנשים מחויבות באיזו שהיא תחינה כל יום אך אין הן מחויבות בתפילת שמונה עשרה דווקא, ואף יכולות הן לצאת ידי חובתן על ידי תפילה ספונטנית [14].

כך פוסק, למשל, רבי עובדיה יוסף שאין הנשים חייבות מן הדין להתפלל שלוש תפילות ביום, אלא דיין בתפילה אחת ביום, ומה טוב שתהיה זו תפילת שחרית כולל ברכות השחר. יחד עם זאת, הוא מוסיף ואומר: 'ומכל מקום אם רוצות הנשים להחמיר על עצמן ולהתפלל שלוש תפילות ביום כדי לצאת ידי חובת כל הפוסקים, תבוא עליהן ברכה, ואין בזה חשש ברכה שאינה צריכה כלל'[15].

2.2 לפי השיטה שחובת התפילה היא מדרבנן, חובת הנשים בה מורחבת ולפי הנוסח הקבוע

אכן, כל זה הוא רק לפי שיטת הרמב"ם. לעומת זאת, לפי שיטת הרמב"ן ורוב הפוסקים הסבורים שיסוד כל חובת התפילה הוא מדרבנן, הרי תקנת חכמים להתפלל בנוסח קבוע ובזמנים קבועים חלה על גברים ועל נשים באופן שווה[16].

בהקשר זה כותב המשנה ברורה, שלדעת הרמב"ן, שעיקר מצוות תפילה היא מדברי סופרים -שהם אנשי כנסת הגדולה שתיקנו להתפלל תפילת שמונה עשרה ברכות על בשחרית, מנחה, וערבית – הרי למרות שזוהי מצווה הקשורה למימד הזמן, חייבו אותן חכמים בתפילת שחרית ומנחה כמו אנשים הואיל ותפילה היא בקשת רחמים. על כן, ממשיך המשנה ברורה וכותב, "יש להזהיר לנשים שיתפללו שמונה עשרה, ונכון גם כן שיקבלו עליהן עול מלכות שמים, דהיינו שיאמרו על כל פנים שמע ישראל…"[17].

3. ייחודה של מצוות תפילה, ביחס למצוות האחרות התלויות במימד הזמן

מהאמור לעיל עולה לכאורה, שלפי כל הדעות נשים חייבות בתפילה, והמחלוקת היא רק מה מידת החיוב ומה היקף תחולתו.

זאת, למרות שמצוות תפילה היא ביסודה מצווה שתלויה במימד הזמן. השאלה שנשאלת היא, מה נשתנה? מה נשתנתה חובת התפילה, התלויה במימד הזמן, מיתר החובות והמצוות התלויות במימד הזמן; שבעוד שביתר המצוות התלויות בזמן נשים פטורות מהן באופן גורף, הרי שבמצוות התפילה, אף שגם היא מצווה התלויה בזמן, נשים מחויבות בה, ולפי אחת הגישות החיוב שלהן הוא מורחב וזהה בבסיסו לזה של הגברים?

ובכן, התשובה על כך היא, שביסודה, לפחות לפי איך שהיא מוצגת על פי שיטת הרמב"ם, מצוות התפילה היא דבר שבנפש ולא דבר שבזמן. מדובר על חובה מהותית, הקשורה לעצם מעמדו של האדם מול אלוקים, ואין לה שום קשר לסוגיית הזמן.

לאמתו של דבר, כבר סוגיית הגמרא המוזכרת לעיל העוסקת בדברי המשנה אודות חובת נשים בתפילה דנה בשאלה זו. על דברי המשנה הקובעת שנשים, עבדים וקטנים פטורים מקריאת שמע ומן התפילין, אבל חייבים בתפילה, במזוזה ובברכת המזון[18] – מסבירה הגמרא, שנשים חייבות בתפילה משום "דרחמי נינהו". כלומר, תפילה היא בקשת רחמי שמיים, וגם נשים זקוקות לרחמי שמים.

התפילה ממלאת בחיי האדם שלוש משימות, שבכולן יש לנשים מקום שווה. להלן יפורטו שלוש המשימות, כשבצד כל משימה מוסבר מדוע הדבר תקף לנשים ולגברים כאחד:

  1. התפילה היא צורך חיוני לאדם. אין הוא יכול לעצור במעמקי נפשו את ההגות ואת הרגשות, הלבטים והתלאות, ערגתו וכיסופיו. בלימת הביטוי הנפשי שלו היא מן הנמנע. כאשר האדם מתבונן בשבחו של מקום, בגדולתו שאין לו חקר, הנשמה שלו משתוקקת ומחויבת לאהוב את ה' ולירא מפניו יראת הרוממות. זוהי משימתה הראשונה של התפילה: על ידי ההתבוננות ב"סידור שבח" להקב"ה ממלא האדם יסוד עיקרי ראשון של חייו: אהבת ויראת ה'.

חובת עבודת ה' איננה חובה מגדרית. גם נשים חייבות הלוא במצוות אהבת ויראת ה', וגם נשים נזקקות לתפילה. גם להן, זהו צורך נפשי קיומי וחיוני[19]. פשוט, לפי זה, מדוע נשים מחויבות בתפילה. הנושא של הזמן בתפילה הוא שולי ביחס למהות העיקרית שלו, עבודת ה' – עמידה לפניו באהבה וביראנ.

  1. לא רק משום שהאדם אינו יכול בלא תפילה, באה התפילה. יש לכך גם תקדים היסטורי. כבר קין, ואחריו האבות, משה רבינו והנביאים נפלו לפני הקב"ה בתחינה, גילו לפניו מצפוני ליבם, וביקשו לפניו להזדקק לצרכיהם ואפילו תבעו וטענו, ו"מעשה אבות סימן לבנים". זוהי משימתה השנייה של התפילה: להתחנן ולבקש מאת הבורא[20].

כלומר, למרות שעמידה של האדם המוגבל והלא-נחשב בפני ה' האינסופי, שמלוא כל הארץ כבודו וכולה קמיה כלא חשיב, הוא דבר פלא. למרות זאת, לומדים מאבות האומה שניגשו להתפלל מול ה' ואף נענו.

אם כן, גם בעניין זה אין שום הבדל בין גברים נשים. כי כמו שאבות האומה נגשו להתפלל מול הקדוש ברוך הוא, כך גם אמהות האומה עשו את אותו הדבר. לעיל הובאו מספר דוגמאות לכך, כמה מתוך דוגמאות רבות אחרות, ומי גדולה כחנה, ממנו נלמדו הלכות גדולות בהלכות תפילה, שעמדה והתפללה וביקשה ונענתה.

  1. עבודת המקדש, הקרבת הקורבנות, יש לה זהות לקירוב האדם לה': "והביא את קרבנו לפני ה'"[21]. התורה דורשת מהאדם התייחדות עם הקב"ה. הקרבנות גם נועדו לרצות את הקב"ה, והא בהא תליא – על ידי ההתקרבות בא הריצוי. משימתה השלישית של התפילה היא להתחבר, להתקרב, אל הקב"ה עד שהדבר יביא לידי ריצוי, "ואישי ישראל ותפילתם באהבה תקבל ברצון"[22],[23].

גם מבחינה זו אין להבדיל בין הגברים לשנים. נשים לוקחות, לפי ההלכה, חלק בעבודת הקרבנות[24], ומכאן שעליהן ליטול חלק גם בחובת התפילה.

 

לסיכום:

  • שאלת היקף מחויבותן של נשים במצוות התפילה עומדת ותלויה במחלוקת שבין הרמב"ם לרמב"ן בדבר מקור החיוב של המצווה:
  • לפי דעת הרמב"ם חובתה מן התורה, אך החובה מן התורה מכילה חובת תפילה אישית, פעם ביום, ורק בזו התחייבו הנשים.
  • לעומת זאת לפי דעת הרמב"ן מצוות התפילה היא מדרבנן, שתיקנוה לכולם, גברים ונשים, בשווה.
  • בכל מקרה, שוררת תמימות דעים באשר לעובדה שנשים חייבות להתפלל, במידה כזו או אחרת, זאת למרות שהמצווה תלויה במימד הזמן.
  • הסיבה להבדל בין מצוות התפילה לשאר המצוות התלויות בזמן, מהן נשים פטורות, היא שמצוות התפילה בעצם ממלאת תכליות חשובות השוות לנשים ולגברים, ולכן אין כל הגיון לפטור הנשים מחובה יסודית זו.

***

הערות:

[1] ברכות ז, ב.

[2] רש"י ברכות שם.

[3] תנחומא ויצא, פ"ו.

[4] ברכות לא, א.

[5] תענית כג, ב.

[6] ספר המצוות, מ"ע ה.

[7] השגות הרמב"ן לספר המצוות, מ"ע ה.

[8] ברכות, פרק ג משנה ג

[9] ברכות כ, ב.

[10] ראה רש"י ברכות כ, ב.

[11] משנה תורה, הל' תפילה, פ"א.

[12] שולחן ערוך אורח חיים, סימן קו סעיף ב.

[13] מגן אברהם, או"ח סי' קו, ב.

[14] האשה והמצוות, עמ' 99.

[15] שו"ת יביע אומר, ח"ו, עמ' נט-ס.

[16] ראה בסוף דברי המגן אברהם, שם.

[17] משנה ברורה סי' קו, ס"ק ד.

[18] ברכות כ, א.

[19] איש ההלכה, רעיונות על התפילה, עמ' 243.

[20] איש ההלכה, שם.

[21] ויקרא ה.

[22] נוסח התפילה, תפילת ההודאה.

[23] איש ההלכה, שם.

[24] ראה: ויקרא יב, ד. ספרא תזריע פ"ג, ד. משנה קינים ב, ה. ועוד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *