הרצאה חמישית: פגמים בכריתת חוזה – סעיף 14 – וסעיף 15 לחוק החוזים (כללי)

פרק ב לחוה"ח (כללי) עוסק בפגמים בכריתה. עוסקים בסיטואציה שלאחר החוזה. אין מחלוקת בין הצדדים על כך שהחוזה נכרת.

בא המחוקק ואומר, שישנן סיטואציות אחר שהחוזה נכרת שבהן ניתן לבטל את החוזה, אם וכאשר התרחשו אחד מן הדברים הללו.

סעיף 14, סעיף הטעות

לסעיף יש 4 תתי סעיפים. נדון בהם כסידרם לפרטיהם:

14.א מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה.

חמשת תנאים מצטברים שבהתגבשותם יחד רשאי הצד לבטל את החוזה, שיש להוכיח את קיומם:

  1. "מי שהתקשר בחוזה" – יש להוכיח כי התקיימה התקשרות בחוזה.
  2. "עקב" – יש להוכיח קשר סיבתי סובייקטיבי בין הטעות לבין ההתקשרות: שהטעות היא זו שהובילה את הצד המוטעה להתקשרות.
  3. "טעות" = פער בין המציאות לבין תפיסת המציאות. משמע, כשבא בפנינו מקרה ואנו רוצים לדון באפשרות לבטל את החוזה, יש להראות את הטעות; איזו טעות בגינה מבקש הצד המוטעה לבטל את החוזה. זאת בהתבסס על הפער בין המציאות עצמה לביו.
  4. "וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה" – תנאי המכונה גם "יסודיות הטעות": משמעותו של תנאי זה הוא, שהמחוקק קובע כי יש להראות שכל אדם סביר, לו היה טועה טעות כזאת, לא היה מתקשר בחוזה.
  5. "והצד השני ידע או היה עליו לדעת את הטעות" – ידיעת הצד השני.

14.ב מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת; עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה.

  1. בסעיף ב' מדובר על סיטואציה חוזית שבה ארבעת היסודות הראשונים של הטעות (המפורטים בסעיף א') זהים, אך קיים שוני ביסוד החמישי: בסעיף ב' מדובר כי הצד השני לא ידע או לא היה אמור לדעת על הטעות.
  2. במקרה כזה, רשאי הצד המוטעה לבטל את החוזה; אך עליו – א. ללכת לבית המשפט. ב. בית המשפט צריך למצוא שיקולי צדק שבגינן ראוי לבטל את החוזה. ג. רשאי בית המשפט לפסוק על הצד הטועה המבטל לשלם פיצויים לצד השני.
  3. טעות אינה עילה לביטול החוזה לפי סעיף זה, אם ניתן לקיים את החוזה בתיקון הטעות והצד השני הודיע, לפני שבוטל החוזה, שהוא מוכן לעשות כן.
    • סעיף שמדבר על סיטואציה ספציפית, אפילו נדירה: אם הייתה טעות והצד השני הסכים לתקן את הטעות, הצד השני לא יוכל לבטל את החוזה.
    • פרופ' גבריאלה שליו אומרת שסעיף 14 ג' מיותר. גם בלעדיו לא ניתן היה לבטל את החוזה, משום שעיקרון תום הלב מאפשר שלא לאפשר עמידה דווקנית על זכויות.

אם עילת הטעות הייתה מסתיימת כאן, בלא תת הסעיף הבא (ד'), כמעט כל עיסקה הייתה ניתנת לביטול, ולפיכך קובע המחוקק:

14.ג "טעות", לענין סעיף זה וסעיף 15 - בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה.

  1. טעות בכדאיות עיסקה – "פרשנות המונח קשה וסבוכה", כדברי השופטת בן פורת. סוגיה כבדה הנידונית רבות בספרות.
  2. אולם בספרות מוצעים מבחן-עזר לבחינת השאלה איזו טעות לפנינו, טעות בכדאיות העיסקה או טעות "בין בעובדה ובין בחוק":
    1. מבחנו של פרופ' גד טדסקי – המבחן הוא מבחן כרונולוגי (מבחן העתיד). אם הטעות היא ביחס למה שיקרה ביחס למה שיקרה אחרי הכריתה – זוהי טעות בכדאיות. אולם היא הטעות היא ביחס למה שכבר קרה, זוהי טעות רגילה שאפשר בגינה לבטל חוזה.
    2. מבחנו של פרופ' דניאל פרידמן – הוא מבחן הסיכון. משמע, אם מדובר בסיכון שצד לקח על עצמו, זאת טעות בכדאיות. אם מדובר במשהו שלא עולה כדי סיכון, הרי זו טעות שבעובדה.
  3. מבחנו של השופט אשר (בפס"ד ספקטור נ' צרפתי): מבחן התכונות אל מול השווי: אם הטעות היא ביחס לתכונות של העסקה זו טעות רגילה. אולם אם הטעות היא ביחס לשווי של העסקה, זאת טעות בכדאיות.

סעיף 15 , סעיף ההטעיה:

מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן.

  1. "מי שהתקשר בחוזה" – צריכים להוכיח קיומו של חוזה.
  1. "עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה" – קשר סיבתי סובייקטיבי כפול: א. שההטעיה היא זו שגרמה לטועה לטעות. ב. שהטעות היא זו שגרמה להתקשרות.
  2. הטעיה – הצהרה טרום חוזית כוזבת.

לכאורה בגלל טעות גם הטעייה, לשם מה יש צורך למנות הטעיה אקטיבית?

החידוש הוא שגם הטעיה פאסיבית (אי גילוי) בכלל הטעיה.

מה תווך המרחב הנדרש לגילוי?

  • פס"ד ספקטור נ' צרפתי – לדעת הרוב, "יש להכיל חובת גילוי רחבה", גם פרטים שהצד השני יכול לגלות בעצמו מוטל על הצד הראשון לגלות. דעת המיעוט, וכן דעת גבריאלה שלו, בעד חובת גילוי מצמצמת.
  • שפיגלמן נגד שפניק – ביהמ"ש פוסק בעד חובת גילוי מצמצת.

מכאן, שאין פסיקה ברורה והכול תלוי בנסיבות.

סעיפים 14 ו-15 הם צמד חמד. סעיפים שהולכים יחד, וההבחנה ביניהם דקה. חשוב: תמיד יש לטעון "סעיף 14 ולחילופין סעיף 15".

  • מתי ניתן לבטל חוזה עקב הטעיה ולא עקב טעות? מה צריך המבטל להראות בסעיף 14 א' שאין הוא נדרש להראות בסעיף 15 – בסעיף 15 הצד המבטל אינו צריך להראות ש"האדם הסביר", אלמלא הטעות, הוא לא היה מקיים את העסקה.
  • מתי ניתן לבטל בסעיף 14 א אך לא בסעיף 15? כשלא ניתן להוכיח את הרכיב הראשון בתנאי הסיבתי הכפול - שההטעיה היא זו שגרמה לטועה לטעות.