מה דינו של חוק שהתקבל ברוב לא מיוחס והסותר הוראה משוריינת בחוק? – פס"ד ברגמן נגד שר האוצר (בג"ץ 98/69)

עתירתו של מר ברגמן מכוונת נגד חוק שחוקק בכנסת על פיו רק מפלגות קיימות המכהנות בכנסת תקבלנה מימון מפלגות (ולא מפלגות חדשות).

שתי טענות מרכזיות בפי העותר:

  1. הצעת חוק שכרוכה בהוצאת ממוניות יכולה לבוא רק מטעם ההמשלה ולא כהצעת חוק פרטית של חברי נסת, כמו במקרה של הצעת חוק זו (שהפכה לחוק).
  2. החוק סותר את חוק יסוד הכנסת שבסעיף 4 שלו מופיע עקרון השוויון: "הכנסת תיבחר בבחירות כלליות, ישירות, שוות וכו'". מאחר שחוק המימון נתקבל ברוב רגיל (21 נגד 2) ולא ברוב של 61 – כדרישת סעיף 46 לחוק יסוד: הכנסת הקובעת ששינוי סעיפים מסוימים ובכללם: סעיף 4 לחוק זה יכול להיעשות רק ברוב של 61 ח"כ - החוק בטל. שכן חוק המימון, הנותן עדיפות במימון למפלגות מסוימות, פוגע בעקרון השוויון שעל פיו הבחירות נדרשות להתנהל.

טענת המשיב, היועץ המשפטי לממשלה, היא:

עדיפות במימון המפלגות אינה סותרת את דרישת השוויון שבחוק יסוד הכנסת. שכן דרישת השוויון היא דרישה טכנית הנוגעת להליך הבחירות עצמו, ועקרון השוויון שבו משמעותו שלכל בחור יש קול אחד בעל משקל שווה, הא ותו לא.

הפסיקה (מאת השופט משה לנדוי):

עקרון השוויון שבסעיף 4 לחוק יסוד: הכנסת הוא בעל משמעות רחבה ולא משמעות מצומצמת. לא רק על הזכות לבחור (שכל קול בבחירות שווה במידה זהה), אלא גם על הזכות להיבחר – וזאת יש ללמוד מיתר המונחים המופיעים בסעיף 4 ("הכנסת תיבחר בבחירות כלליות, ארציות, ישירות, שוות, חשאיות, ויחסיות, לפי חוק הבחירות לכנסת; אין לשנות סעיף זה, אלא ברוב של חברי הכנסת") המכוונות גם לזכות לבחור וגם לזכות להיבחר.

היות שעיקרון השוויון הוא עקרון יסוד בשיטה – שלאמתו של דבר יכול להתקיים גם בלי להישען על סעיף בחוקה כתובה, שהרי הוא "מנשמת אפו של המשטר החוקתי שלנו כולו") – על כן, כאשר יש שתי אפשרויות לפרש חוק: 1. שיתאים עם עקרון השוויון וירחיב אותו. 2. שלא יתאים את עקרון השוויון ויצמצם אותו; עלינו להעדיף את האופציה המרחיבה והמתאימה עם עקרון השוויון.

עקרון השוויון המופיע בסעיף 4 לחוק יסוד: הכנסת משתרע אפוא גם על הזכות להיבחר, ולכן הוא חייב להתבטא גם בשוויון הסיכויים של רשימות המועמדים השונות המתחרות בבחירות לכנסת.

לפיכך, חוק הקובע מימון באופן לא שוויוני לרשימות המועמדות לבחירות, פוגע בעקרון השוויון – ועליו אחת מן השתיים: 1. או להיחקק ברוב שדורש חוק יסוד: הכנסת סעיף 4; 2. או להיבטל.

 

שתי הערות חשובות שמעיר בית המשפט בשולי פסיקתו

  1. נטייתו הראשונות של בית המשפט צריכה להיות לצד קיום החוק ולא לפסילתו, "גם כאשר טוענים נגדו שהוא נוגד הוראת חוק 'משוריינת'".
  2. ככל שמתרחקים מהמשמעות הבסיסית והפשוטה של שוויון (במקרה שלנו: "קול אחד לכל אחד"), כך גדלה האפשרות שעקרון השוויון במובנו "הרחוק" יתנגש עם ערכים חשובים אחרים (דוגמה: פסק דין ירדור, שמנע ממועמדים שקראו לחסול המדינה מלהתמודד לכנסת).