הגאון החסיד הרב רבי ברוך מרדכי אטינגר זצ"ל, המכונה בפי חסידי חב"ד בשם רבי ברוך מרדכי מבוברויסק, היה אחד מגדולי חסידי חב"ד בדורותיה הראשונים. הוא היה גאון עצום בתורה ונמנה על חסידיו החשובים ביותר של אדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מליאדי, בעל התניא.
באותה תקופת בראשית של חסידות חב"ד משך אליו אדמו"ר הזקן – בעצמו מרקע ליטאי – אברכים כישרוניים רבים מאזורי ליטא. רבי ברוך מרדכי שהיה מקורב לגדולי ליטא ובראשם הגאון מוילנה, הפך אף הוא בצעירותו להיות חסיד נלהב של אדמו"ר הזקן.
רבי ברוך מרדכי האריך ימים וזכה להיות חסיד של שלושה אדמורי"ם. הוא היה חסיד של אדמו"ר הזקן, של בנו האדמו"ר האמצעי ואף חסיד של האדמו"ר השלישי בשושלת חב"ד, אדמו"ר הצמח צדק.
במאמר זה נשרטט קווים לתולדותיו ולדמותו.
התהוותה של ראשית חב"ד
רבי ברוך מרדכי איטינגר (או: איטינגא), מגדולי חסידיה הקדמונים של חסידות חב"ד, מקפל בסיפור חייו את סיפור התהוותה של חב"ד כרעיון וכמימוש, של שגשוגה ושל התעצמותה כתנועה חסידית שמכה שורשים עמוקים ביהדות רוסיה באותם הימים.
חסידות חב"ד התחוללה על ידי רבי שניאור זלמן מליאדי, שהיה אדם מקורי וראשוני מאוד, בתהליך שאותו רבי ברוך מרדכי מלווה למעשה כמעט מראשיתו.
ראשוניותו ומקוריותו של רבי שניאור זלמן באה לביטוי בתורתו ובהגותו – הן בהגות התורנית ה"קלאסית", קרי: ש"ס ופוסקים, והן בספרות הסוד ובהגות הניאו-קבלית – מה שעתיד להיקרא: התורה החסידית החדשה המתפתחת במזרח אירופה.
מקוריות זו באה גם לביטוי באופן בו הנהיג את החסידים, ובאופן בו חולל את תנועת חב"ד, תנועה שעד עצם היום הזה נטועה בליבת החיים היהודיים ו"מתכתבת" כל העת עם תורתו, עם רוחו ועם דרכו.
לכן, למרות העובדה שהיה צעיר תלמידי מנהיג החסידות רבי דוב-בער ממזריטש – הרי שבזכות גאוניותו התורנית, כישרונותיו המצוינים וסגולותיו המיסטיות והכריזמטיות – סחף רבי שניאור זלמן את טובי העילויים של היהדות הרוסית-הליטאית, ויצר שכבה רחבה של "חסידי עילית", שדגלו בשיטתו האינטלקטואלית העמוקה ובדרכו הרוחנית האליטיסטית.
אחד מן העילויים הללו שעשה את כל הדרך מעומק העולם "הישן הליטאי" אל התנועה החדשה החסידית, של רבי שניאור זלמן מליאדי – הוא רבי ברוך מרדכי איטינגר.
כדי להבין יותר את הביוגרפיה התורנית של רבי ברוך מרדכי, כדאי להקדיש עוד כמה מילים על הפיכתו של רבי שניאור זלמן למנהיגה של תנועה חדשה ומובחנת – תנועת חב"ד. הפיכה זו הייתה בעצם תהליך שהתפרש על פני רצף, ולא משהו שארע באיבחה:
כשנפטר רבי דוב-בער (ביום י"ט כסלו תקל"ג, 1772), הנהגת תנועת החסידות התפצלה למחוזות. כמנהיגה של המחוז המרכזי ביותר (מבחינת כמות החסידים) – מחוז רוסיה הלבנה וליטא – נבחר להיות רבי מנחם מענדל מהורודוק. רבי שניאור זלמן היה מתלמידיו-חבריו הקרובים ביותר.
בשנת תקל"ז, רבי מנחם מענדל ורבי אברהם מקאלסיק עלו לארץ ישראל עם קהילת חסידים, ורבי שניאור זלמן הצעיר מונה להיות אחד ממלאי מקומם (יחד עם רבי ישראל מפולוצק הקשיש ורבי ישככר דוב מליובאוויטש).
מספר שנים אחר כך, כשרבי ישראל מפולוצק נפטר, הפך רבי שניאור זלמן למנהיג החסידים הבלתי מעורער (רבי יששכר דוב קיבל על עצמו את מרות רבי שניאור זלמן) ברוסיה ובליטא.
בשלב זה חסידות חב"ד אמנם עדיין לא "נולדה", אולם "שלבי ההריון" כבר החלו. כלומר, ראשוניותו ומקוריותו של רבי שניאור זלמן, והדגש העצום ששם על המימד האינטלקטואלי של תורת החסידות, החלו לבלוט ולייצר לו מעריצים ומתנגדים מקרב החסידות עצמה. בכך אפוא החלה התפתחות של חב"ד כקבוצה נבדלת בעלת מאפיינים ייחודיים.
לאורך חלקים נרחבים מתקופת הרצף הזאת, נוכח בתהליך זה רבי ברוך מרדכי, ומתוך שאנו מבקשים ללוות את רבי ברוך מרדכי במסע חייו, אנו ננסה להלן ללוותו גם במסעו זה.
בית מולדתו של ר' ברוך מרדכי וערש חינוכו
רבי ברוך מרדכי נולד למשפחה מאוד מיוחסת (בין היתר, סבו מצד אמו היה הראב"ד של לבוב, וסבו מצד אביו היה רבי אלכסנדר סנדר שור בעל ה"שמלה חדשה").
"אדוני אבי הרב הגדול המפורסם בתורה ובחסידות", כותב אחיו של רבי ברוך מרדכי, ר' אברהם סג"ל איטינגא, "מורינו הרב יונה הלוי איטינגא זצ"ל מבראדי, היה בן הרב הגדול הישיש בן שמונים שנה תלמיד חכם מפורסם, משים לילות כימים, מו"ה יעקב שמחה זצ"ל מבארדיטשוב".
לפי מסורת שהייתה בידי אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש, כבר ילד ניכר היה בכישרונו וביכולותיו הבולטים, וכשהגיע לגיל בר מצווה שלחוהו הוריו – כמנהג הימים ההם – ללמוד בכרך גדול של תורה, בווילנא. בדרך לווילנא עבר דרך העיר שווינציאן, שם הוא פגש את מי שעתיד להשפיע השפעה המכרעת על מסלול חייו.
בעיר שווינציאן התגורר רבי מיכאל אופוצקער. מי היה ר' מיכאל זה? אחד מגדולי הלמדנים בדורו. היה בקי בבבלי, ירושלמי, בספרי הפוסקים ומקורותיהם ובספרי הקבלה. האדמו"ר הריי"צ כותב עליו, שר' מיכאל היה "חסיד רבינו הגדול מהיותר נעלים, והיה איש בעל רוח הקודש". בגיל שלושים וחמש הצטרף ר' מיכאל לחבורתו של רבי שניאור זלמן מליאדי, לגרעין הראשוני שממנו הסתעפה חב"ד לחסידות ענקית.
כאשר ר' ברוך מרדכי עבר דרך שוונציאן הוא התוודע לדמותו המיוחדת של ר' מיכאל, והחליט להישאר אצלו בינתיים וללמוד מפיו תורה. לימים סיפר כי בשנתיים הראשונות בהן למד תורה מפיו, הוא – ר' ברוך מרדכי – לא ידע כלל כי מורו ר' מיכאל קשור לתנועת החסידות, שהייתה שרויה באותה שעה בטבורה של סערה-פנים-יהודית עצומה. "רק בשנה השלישית גילה לי בסוד כמות שהוא אחד מתלמידי הרבי מליאזנא, ואשר בשוונציאן נמצאים כמה מחסידי הרבי. במשך חצי שנה למד איתי רבי מיכעלע חסידות, ויעץ לי לנסוע ללמוד בוילנה".
כנער בן 16 הגיע לווילנא. בשלב זה הוא כבר נודע כ"עילוי משווינציאן", וקנה לו שם בכישרונותיו המופלאים ובכוח הגיונו. לא ארכו הימים עד ש"כל גאוני וילנא העריצוהו", כפי שסיפר האדמו"ר הריי"צ, "והוא נעשה למבקר תמידי אצל ראב"ד ווילנא – הגאון רבי שמואל. מזמן לזמן זכה לדבר בלימוד עם הגאון – הגר"א".
בוילנא גם נפגש עם חבריו של מורו רבי מיכעלע, וקבע עם אחדים מהם שיעורים בלימוד פנימיות, במקביל לשגשוגו בלימוד ש"ס ופוסקים.
בעת לימודו בווילנא התוודע רבי ברוך מרדכי לאברך שהותיר עליו רושם כביר. אותו אברך למד בישיבת סלוצק, ורבי ברוך מרדכי החליט להשים פעמיו לעבר ישיבה זו בראשה עמד הגאון הישיש ר' אהרון יעקב. בסלוצק (ואחר כך בישיבתו של ראב"ד מינסק, הגאון ר' מנחם שלמה) למד במשך כשנתיים ומחצה, ובמשך כל ימיו היה מספר בערגה ובהערצה על תלמודו אצל שני גאונים אלה.
נישואיו לבת הראב"ד של ווילנא
בתום תקופה זו, שב לווילנא, והשתלב שוב בחברת הלומדים.
לפי מסורת שהייתה בידי האדמו"ר הריי"צ, בשלב זה הגיעה לאוזניו הידיעה שראב"ד וילנא, ר' שמואל, בא בקשרי הנישואין עם אשה מאוד מיוחסת, בתו של הגאון ר' חיים לייב ראב"ד לבוב – ור' ברוך מרדכי הבין כי המדובר הוא באמו.
גם לר' שמואל הגיעה הידיעה – באמצעות בניו – שהעילוי משווינציאן שב לווילנא, והיות שלר' שמואל הייתה בת צעירה רווקה, החלו לדבר שמא כדאי לשדך בין השניים.
כאשר אשתו החדשה של ר' שמואל שמעה שמדברים בבית על "העילוי משווינציאן" – עיר מגוריה הקודמים – וכאשר קלטה כי שמו של העילוי "ברוך מרדכי", הבינה אשר המדובר הוא על בנה. היא סיפרה את הדבר לבעלה, שמיהר להזמין את ברוך מרדכי לביתו, ומהר מאוד השתדך ר' ברוך מרדכי עם בתו של ר' שמואל.
אחרי חתונתו נעשה ר' ברוך מרדכי לראש ישיבה באחת הישיבות הגדולות בווילנא, וגאוני וילנא הוקירוהו והעריצוהו. במקביל, ר' ברוך מרדכי נטל חלק והיה חבר פעיל בעדת החסידים בווילנא, ולמד חסידות – מהמאמרים שהיה אומר הרבי בליאזנא – בעיון ובהתמדה גדולה.
במלחמת המגן של תנועת החסידות
הוויית החסידים באותה תקופה הייתה כזאת שבשל החרם שהוכרז בשנת תקל"ב על לימוד החסידות ובשל הפולמוס האדיר שהתחולל נגד תנועת החסידות החדשה, לא יכלו החסידים להתנהל בצורה חופשית. לכן הפעילות של חברי התנועה, בדרך כלל אברכים למדנים מופלגים שנשבו בהתלהבות בקסמה של תורת החסידות ובשורתה, הייתה מתנהלת כמו "במחתרת" וכמו בסתר.
כיצד אפוא גדלה תנועת החסידות והפכה להיות תנועה עממית כל כך ונפוצה כל כך, בשעה שבעצם המימסד הרבני המרכזי ניסה למנוע את התפשטותה?
זאת על ידי עבודת תעמולה של תנועות חסידיות מקומיות. אדמו"ר הזקן היה מהמובילים של אחת התנועות החסידיות הללו, זו שברבות הימים הפכה להיות חסידות חב"ד.
"מהיום הראשון", מספר הרבי הריי"צ, שסידר ואירגן עבודת התעמולה לפרסות תורת חסידות – סידר שתי כתות עסקנים: כתה אחת הייתה עסוקה בנסיעות ועבודתם הייתה בדיבור ובהפצת מאמרי החסידות במקומות שנסעו לשם. הכתה השנייה התעסקה בהעתקת והכנת הכתבים – שנזקקו לעותקים רבים".
בפולוצק, הסמוכה לוילנא, החלה כבר בשנת תקל"ד להתרקם קהילה חסידית שהושפעה מאוד מאדמו"ר הזקן ומהגותו. אכן, בשנת תקנ"ב נוסד בה גרעין חב"די שייעודו היה: לפעול בנמרצות לפרסום שיטת הבעל שם טוב בהסברתה ההגיונית של חסידות חב"ד, שיטה שהילכה פלאות בקרב בני התורה שברוסיה.
"באחד הסיפורים שהגאון החסיד רבי ברוך מרדכי היה רגיל לספר על חיי החבורה החסידית בווילנא באותה תקופה, היה מתאר באיזו סודיות היו מתקיימות הפגישות עם החברותא החסידית בשווינציאן ובפולוצק על ידי שלוחים מיוחדים".
מאמרי החסידות העמוקים של האדמו"ר הזקן היה להם כוח מהפנט על חבורות של תלמידי חכמים עמקניים בוילנא, והותירו רושם עצום על ר' ברוך מרדכי ש"בכשרונו ההגיוני בלע כל מילה ומילה, ושעות רבות היה מתעמק בענייני ההשכלה של מאמרי החסידות".
בשנת תקנ"ג הגיע לראשונה לחסות בצילו של האדמו"ר הזקן בליאנזא, ושהה שם מספר שבועות, ומאז נקשר ברבינו בקשר אמיץ וחזק והפך להיות אחד מגדולי חסידיו הנאמנים, וכפי שמנסח זאת ר' חיים הילמן בביוגרפיה הנודעת שכתב – "בית רבי": "הוא [ר' ברוך מרדכי] היה גדול מאד בנגלה ובחסידות וחכמתו היתה עד להפליא, והיה יקר וחביב מאד בעיני רבינו".
אחיו של ר' ברוך מרדכי, ר' אברהם, מתאר אותו במילים הבאות: "אחי הרב הגאון החסיד העניו שאין כמותו בכל העולם".
החל משנת תקנ"ו או תקנ"ז (1795–1997) שימש כרב לעדת החסידים בוילנא שהתקיימה אז במחתרת.
לאחר פרוץ העימות נגד החסידים בשנת תקנ"ט, הנה "בעת המחלוקת עמד בקשרי המלחמה מאוד", כפי שמעיד ר' חיים מאיר הילמן, ועל כן הלשינו גם עליו בהלשנה שהלשינו גם על החסיד רבי מאיר רפאל'ס.
מאחד המסמכים החשובים והמרתקים מחסידי וילנא שאותר בשנים שלאחר קריסת ברית המועצות באחד הארכיונים הממשלתיים ברוסיה, ניתן ללמוד מעט אודות המלחמה בחסידות והתגוננותם של החסידים. המדובר הוא על הוא אגרת מוצפנת מחסידי וילנא אל חסידי העיר וידז, מסמך שעליו חתום ר' ברוך מרדכי. מובן אפוא שממכתב זה ניתן גם ללמוד על מעורבתו של ר' ברוך מרדכי במלחמת ההתגוננות של החסידים מפני רדיפת המתנגדים. מכתב זה נכתב, ככל הנראה בשנת תקנ"ח, וזו לשונה:
"בעזה"י. לידינו אנ"ש יראי ה' החברים, ה' עליהם יחיו, כל אחד לפי מדרגתו יצו ה' הברכה איתו אמן סלע.
"הנה אנחנו שולחים היום ידידנו מוחזק כתב זה ברכה אשר יספר להם. בקשתינו מאוד להיות בעזרו ולעשות כל טצדקי האפשרית להוציא לפועל מעשהו, כי לצרכינא טובה קאתינן. ואתם ידעתם כי לא אותנו בלבד גאל הקב"ה וכו', כי אף אתם עמנו. ולולא ה' שהיה לנו וכו', והפליא חסדו לנו בעיר מצור, יכירו וידעו כל רואים את כל מעשה ה' כי נורא הוא, ויתקלס עילאי. ובוודאי חזרנו על כל הצדדים שלא יהי' לכם שום ריעותא ושמץ דבר. לזאת עליכם מוטל לעשות פועל ה' למעניהו בכל עוז ותעצומות. והי' שלום, וה' הטוב ישים שלום בשערינו ושלום בעולם, יאיר עיני חשיכים למען דעת מעשה ידינו להתפאר נצר מטעת.
"כן דברי ידידכם מלב ונש אנ"ש המנין דפה ק"ק וילנא יצ"ו".
ר' ברוך מרדכי נעצר ונחקר על ידי השלטונות הרוסיים, ושוחרר לאחר זמן קצר.
רבה של בויברויסק
כפי שסיפר הרבי הריי"צ, במפנה שנת תקס"א-תקס"ב (לפי גרסאות אחרות הדבר ארע מאוחר יותר לפחות בכעשר שנים), החליטו פרנסי הקהילה היהודית בבוברויסק להכתיר את ר' ברוך מרדכי בכתר הרבנות הן לקהילת החסידים והן לקהילת ה"מתנגדים". כשעזב את ווילנא והעתיק את מגוריו לעיר רבנותו, לבוברויסק – היגרו יחד עמו עשרות משפחות חסידיות שהעתיקו אף הן את מושבן לבוברויסק.
הרה"ג רבי מיכאל מרגולין, בן זמנו של ר' ברוך מרדכי, תיאר אותו במילים הבאות:
"ר' ברוך מרדכי היה איש נפלא ונעלה וחכם מדיני, והיה מושך לב אדם כאבן מגנטי באהבת התורה ויראת שמים, וגם בשיחת חולין שלו היתה חכמה מופלאה בשנינת הלצה חדה ונעימה".
על מעמדו של ר' ברוך מרדכי בבויברויסק, שבזמן כהונתו הפכה מעיירה קטנה למרכז יהודי חשוב באזור, סיפר ר' יצחק בירנבוים איש בויברויסק את אשר היה ידוע במשך דורות בעירו: ר' ברוך מרדכי שימש שם הן כרבם של המתנגדים והן כרבם של החסידים, ועל אף חילוקי הדעות שביניהם – מצאו שני הצדדים את ר' ברוך מרדכי מתאים להיות רבם ומנהיגם. דבר זה עצמו מעיד על גדלותו ועל היחס לו זכה מכל העדות.
אמנם, היו כאלה, מיעוט זעיר, שהתנגדו לו. בראש עמד אחד מגאוני ונכבדי העיר הגאון ר' עקיבא אלטושלר, שהיו לו תלונות נגדו. ר' ברוך מרדכי, שהיה רודף שלום, החליט להטות לצידו גם את ר' עקיבא אלטושלר ולהוכיח לו כי תלונותיו אינן צודקות.
וכך יצא פעם ר' ברוך מרדכי בחג השבועות לטיול בעיר בלוויית הדיין שלו, ר' לייב חסיד. בעברם ליד ביתו של ר' עקיבא החליט רב"מ להיכנס לביתו, לברכו בברכת החג…
– "איך", תמה ר' לייב חסיד. "הלא גרש יגרשנו מביתו"?
– "אל תירא", ענה ר' ברוך מרדכי. "עוד תראה כי כבד יכבדנו…". בהיכנסם אל הבית, מצאו את ר' עקיבא כשהוא מתנמנם על מיטתו. בראות ר' עקיבא את הנכנסים, קם בזריזות מעל מצעו וביקש את "אורחיו" לשבת. כאן פתח ר' ברוך מרדכי בשיחה ארוכה עם ר' עקיבא, ובמשך זמן קצר ביטל את כל התלונות והטענות שהיו לו כלפיו. ר' עקיבא, שזו הפעם הראשטנה בה עמד פנים אל פנים עם גדלותו של ר' ברוך מרדכי, ציווה תיכף להעלות על השולחן יין ומגדנות. ומאז אותו "ביקור", הוכר ר' ברוך מרדכי כרב של בוברויסק גם על ידי אותם מתי מעט של מתנגדיו, והקהילה כולה כיבדתהו ביתר שאת.
זאת ועוד. בוברויסק, המצויה בקו התפר שבין המחוזות מוהילוב ומינסק במזרח רוסיה הבלנה, הייתה שכנתם של עיירות שהיו בעלות אוריינטציה ליטאית מובהקת. ולמרות זאת, בבורברויסק – היחסים בין הקהילות, בין הקהילה הליטאית לקהילה החסידית הגדולה, ברובה חב"דית – היו טובים למדי. זאת, למרות שהדי המחלוקת בין החסידים למתנגדים טרם שככו. כפי שכותב הרב איתם הנקין הי"ד, עובדה זו מיוחסת "להשפעת רבה של בוברויסק באותה עת, ר' ברוך מרדכי".
במשך ארבעים שנה ישב ר' ברוך מרדכי על כס הרבנות בעיר, וניהל את עדתו בחכמה רבה ובדרך התורה והיראה.
פיקחותו ושנינותו
ר' ברוך מרדכי, לצד גאונותו הן בש"ס ופוסקים והן בקבלה ובחסידות, הוכר גם בפיקחותו ובשנינותו החסידית. הנה שתי דוגמאות, מתקופת רבנותו בבויברויסק:
בתקופת רבנותו של ר' ברך מרדכי היה חוק שחיִיֵב את הרבנים לשמש כצנזור על כל הספרים העבריים שנדפסים בעירם ולאשר בחותמתם אחרי הבדיקה כי הספר תקין (בהתאם לכללי הצנזורה). למעשה, ר' ברוך מרדכי לא היה מעיין בספרים שהובאו אליו לביקורת, אלא היה "מאשר" את כולם.
שאלו אותו: 'ר' ברוך מרדכי, כיצד הנך מסתכן כל כך, הרי עלול אתה לחתום על ספר הנחשב פסול בעיני השלטון?'
השיב להם ר' ברוך מרדכי בבדיחות הדעת: 'וכי מה יעשו לי, ישלחו אותי לסיביר? נו… אאשר גם שם את כל הספרים, כולל ה'פסולים', ויחזירוני אז חזרה לבוברויסק…'.
על פי סיפור אחר, ליד ביתו של ר' ברוך מרדכי הייתה שלולית מים שמעולם לא יבשה. פעם אחת, בעת שישב ר ברוך מרדכי עם המסובים סביב לשולחנו, פנה אליהם בשאלה:
"היודעים אתם, אורחים יקרים, מדוע ליד ביתי יש שלולית תמידית שלעולם אינה מתייבשת?"
"מדוע?", החזירו המסובים בשאלה.
"ובכן", נענה ר' ברוך מרדכי, "כך הוא העניין: חז"ל מסםרים שהקדוש ברוך הוא הראה לאדם הראשון 'דור דור ודורשיו, דור דור ושופטיו' וכו'. כשהקב"ה הראה לאדם הראשון את רבניה של קהילת בוברויסק במשך הדורות. כשהבחין אדם הראשון שברוך מרדכי עתיד להיות רב בקהילה יהודית זו – ירק ואמר: 'פע! גם כן רב!'
"ומהיריקה הזאת נוצרה שלולית הביציתית ומאז איננה מתייבשת…".
סיפור עם רוח חסידית דומה מספר נינו, לובה אליאב:
"מספרים כי בימים הנוראים שמעו אותו אומר לאשתו ציפה, כאשר הגיעו לבית הכנסת והיא פנתה למדריגות המובילות ל'עזרת הנשים': בקשי נא מהקדוש ברוך הוא בריאות ופרנסה; אני מתבייש"…
אחרי פטירת האדמו"ר הזקן
בשנת תקע"ג נסתלק האדמו"ר הזקן, ורבי ברוך מרדכי הפך להיות חסידו של בנו, האדמו"ר האמצעי – רבי דובער שניאורי.
מעט אחרי פטירת אדמו"ר הזקן בשנת תקע"ד-ה ביקש ר' ברוך מרדכי לעלות ולהתיישב בארץ הקודש. הוא פנה, יחד עם החסיד הנודע ר' משה מייזליש, אל הרבי האמצעי. אך הרבי ייעצו שלא לנסוע לארץ הקודש, וכך כותב להם הרבי:
"נידון צעקתם אלי זה פעמיים להשיבם על בקשתם אודות נסיעתם לארץ הקודש. אם לי אתם ובקולי תשמעו – עצתי אמונה שיחדלו מזה. וטעמי ונימוקי עמי שאין אורך חיים שם מפני ה-וכו' [יש לשער שהכוונה היא מפני התנאים הקשים ששררו שם, בגו"ר, ובמיוחד לאור המחלוקת שהתגלעה בין עדת החסידים שעלו לארץ – בראשם ר' אברהם מסקאליסק – אשר חלקו על דרכו של אדמו"ר הזקן בהנחלת החסידות ובאופי לימודה]. ואם לא יאמינו בי – ילכו וה' יהיה בעוזרם. ואני מוטל עלי חובה להגיד להם כאשר עם לבבי נאמן מאוד בעז חייהם וכו'".
כחסיד הנאמן אל רבו, כבש רב"מ את כיסופיו, ולא עלה ארצה.
כל שנה היה נוסע ר' ברוך מרדכי אל האדמו"ר האמצעי, ולגודל חשיבותו של ר' ברוך מרדכי כאחד הגאונים הגדולים והחסידים המופלאים אשר בארץ – היה מתאכסן בביתו של הרבי ואף למד איתו שם בחברותא.
רבי ברוך מרדכי סיפר שהם היו לומדים עד שהאיר השחר, ואז נעמד הרבי להתפלל והתפלל עד שעה ארבע אחרי הצהרים. וכשהתחילו ללמוד בחול המועד סוכות שלאחר שנה, היה הרבי האמצעי אומר: 'נו, באיזה מקום אנו בלימוד?' והמשיכו ללמוד כאילו ממשיכים בעניין שהתחילו אתמול ולא לפני שנה…
השׂבעת כיסופי נפשו
"לעת זקנתו", מספר לובה אליאב, "גברו געגועיו לציון. בשנת תרי"א לבריאת העולם, היא שנת 1851 למנין האומות, עלה לארץ, נשק עפרה, ביכה את חרבנה וחי בירושלים עיר הקודש. שם, תוך לימוד ותפילה נפטר בי"ד אלול" שנת תרי"ב.
זכה גורל מקום מנוחתו אצל מנוחת קודשו של רבינו הקדוש בעל 'אור החיים' נבג"מ. בעניין זה מספר הרב החסיד ר' יהודה חיטריק, שלעת זקנתו של ר' ברוך מרדכי, שאל על ידי מכתב את האדמו"ר הצמח צדק, שחפצו לנסוע לארץ הקודש ולהתיישב שם, ובקשה עצה ורשות וברכה. אדמו"ר הצמח צדק ענה לו: אם כת"ר חפץ לאור באור החיים, הנה הוא [=הרבי הצ"צ] מסכים לנסיעתו לארץ הקודש. ביום ששבק ר' ברוך מרדכי חיים לכל חי, בהסכם הרבנים וחברא קדישא בירושלים עיר הקודש, הסכימו פה אחד לחצוב לו קבר סמוך ממש לקבר רבינו הקדוש רבי חיים בן עטר, בעל ה'אור החיים'.
את ירושלים בחר למושב לו כיוון שכבר אז התחיל להתרחב הישוב החב"די בירושלים. (ויצוין שכבר בשנת תר"ח-ט עלתה בתו של רב"מ, מרים, לארץ הקודש.
לפי עדותו של הרבי הריי"צ, חותנו הרה"צ החסיד רבי אברהם שניאורסון מקישינב, תיאר בשם אביו האדמו"ר רבי ישראל נוח ("המהרי"נ") שניאורסון מניעז'ין, בנו של אדמו"ר הצמח צדק, את הוד פניו של ר' ברוך מרדכי, בשעה שהגיע לליובאוויטש להיפרד מהאדמו"ר הצמח צדק בשנת תרי"א, בטרם עלה ר' ברוך מרדכי לארץ ישראל. ר' ברוך מרדכי שהה אז מספר שבועות במחיצת הרבי, ואז נסע לארץ ישראל.
"רבי ברוך מרדכי היה יפה תואר, ולפי ערך שנותיו… היה גם יפה מראה. חכמה ועדינות היו פרושות על פניו הלבנים והנקיים, על עיניו הגדולות, השחורות והחיות, מצחו הרחב והגבוה וזקנו הרחב והלבן ופיאותיו המסולסלות, לבושו הנקי, פיו המפיק מרגליות וקולו החזק כאדם בשנותיו הצעירות".
חבל על דאבדין וכמעט לא נותרו מכתביו בהלכה ובאגדה. הרב אליהו יוחנן גוראריה, בספר "תולדות ברוך מרדכי", ביצע מלאכת ליקוט של תשובות הלכתיות עמוקות (ביניהן גם התכתבויות בהלכה עם אדמו"ר הצמח צדק) שנשארו לפליטה, וקיבצם בחלק השני של ספר תולדותיו של הרב ברוך מרדכי. ק.