כשר הפנים סוגר עיתון – "בג"ץ קול העם"

קול העם

המקרה: שר הפנים סוגר עיתון אופוזיציוני

  1. עיתון קול העם, של מתנגדי השלטון בישראל שנת 1954, כתב באחד ממאמריו דברי ביקורת נגד הממשלה תחת הכותרת "ילך אבא אבן להילחם לבד . . .".
  2. המאמר ב"קול העם" נסתיים בשלוש הפסקאות הבאות :

"למרות ההסתה האנטי-סובייטית יודעים המוני העם בישראל שברית-המועצות נאמנה למדיניות של אחוות עמים ושלום. הנאומים של הח"ח מאלנקוב, ברייה ומולוטוב, אישרו דבר זה פעם נוספת. באם אבא אבן או מישהו אחר רוצה ללכת להילחם לצד מציתי המלחמה האמריקאיים, שילך, אך שילך לבדו. המוני העם רוצים בשלום, בעצמאות לאומית ואינם מוכנים לוותר על הנגב תמורת הצטרפות ל'פיקוד מזרח-תיכוני'.

"נגביר את מאבקנו נגד המדיניות האנטי-לאומית של ממשלת בן-גוריון המספסרת בדם הנוער הישראלי.

"נגביר את מאבקנו לשלום ולעצמאות ישראל."

  1. מקרה דומה ארע עם העיתון "אל-אתיחאד".
  2. שר הפנים החליט לסגור את שני העיתונים לזמן מה.
  3. שר הפנים הסתמך על סעיף 19 (2) (א) לפקודת העיתונות, על פיה:

"הנציב העליון (=אחרי קום המדינה: שר הפנים)... רשאי

(א) אם כל דבר המופיע בעיתון הוא, לפי דעת הנציב העליון במועצה, עלול לסכן את שלום הציבור... להשעות את פרסום העיתון לתקופה שימצא לנכון, תוך פירוט בצו זה את תקופת ההשעיה".

פסיקת בג"ץ

פסיקת בג"ץ בנויה על מספר שלבים, 1. הרחבת ופיתוח המשפט. 2. פרשנות החוק. 3. ההכרעה הקונקרטית.

 

הרחבת ופיתוח המשפט

  1. בשלב זה קובע בית המשפט כי המשטר בישראל הוא משטר דמוקרט* (זאת לאור האמור במגילת העצמאות, שלמרות שאיננה מסמך חוקתי, הרי יש בה כדי לגלות את עקרונות היסוד של המשטר בישראל).
  2. בית המשפט מוסיף וקובע כי אחד מעקרונות היסוד האינהרנטיים של משטר דמוקרטי הוא עקרון השמירה על חופש הביטוי. זוהי זכות עילאית.
  3. כעת בית המשפט דן בשאלה מהי בעצם הזכות לחופש הביטוי? בית המשפט מסכים כי "קיימים אינטרסים מסויימים התובעים, אף הם, הגנה ואשר למענם הכרחי לצמצם צמצום ידוע את הזכות לחופש הביטוי". (למשל, הגנה על שמו הטוב של האזרח).
  4. כעת עולה השאלה כיצד יש לנהוג כאשר יש תחרות בין שני עקרונות יסוד: לצורך העניין, חופש הביטוי לעומת ביטחון הציבור? אילו מן הערכים גובר?
  5. הפתרון, לדעת בית המשפט, צריך לבוא בדרך של שקילת האינטרסים של בטחון המדינה מזה וחופש ביטוי מזה, כי ערכו החברתי הגבוהה של העיקרון המגן על האינטרס השני (חופש ביטוח) ראוי לתשומת לב מיוחדת, וכי רק בשעה שהמציאות ממש מחייבת זאת יהא מוצדק לתת עדיפות לאינטרס הראשון (בטחון המדינה).

פרשנות החוק

  1. לפי החוק, אם דבר מה הכתוב בעיתון "עלול לסכן את שלום הציבור" – רשאי שר הפנים להשעות את פרסום העיתון לזמן קצוב.
  2. כיצד יש לפרש הוראת חוק זה?
  3. למעשה יש שתי אפשרויות:

א. כל מה שנראה לשר הפנים כעלול לסכן את שלום הציבור, מאפשר לו להחליט החלטה הגוברת על חופש הביטוי (סגירת עיתון).

ב. רק דברים שקיימת סבירות גבוהה , או: וודאות קרובה, אשר הם מסכנים את שלום הציבור יכולים להוות עילה לפגיע בחופש הביטוי.

  1. אילו משתי האופציות של פרשנות החוק נכונה?
  2. לאור שלב "הרחבת המשפט", מכריע בית המשפט שהאפשרות השנייה בפרשנות החוק היא הקובעת: היות שהזכות לחופש הביטוי בשלטון דמוקרטי היא זכות עילאית, יש לחתור לפרשנות כזאת שמצמצמת ככל שניתן את הפגיעה בזכות זו.
  3. הוא הדין לגבי פרשנות הביטוי "מסכן את שלום הציבור".
  4. במילים אחרות, הסמכות של שר הפנים לפגוע בחופש העיתונות (והביטוי) כפופה למבחנים שהולמים את פסיקת בית המשפט, ובית המשפט רשאי לבקר אותה ולבטלה.

הכרעת בית המשפט

שר הפנים חרג מסמכותו בהשעותו את הוצאת העיתונים הנ"ל לאור; זאת משום שהדברים שנכתבו בעיתון לא היוו דברים אשר יש בחובן סכנה בעלת וודאות קרובה לשלום הציבור.