לפני כמה שבועות קיבלתי לביתי את פריו הראשון של פרוייקט ההמשך שלך, הנגשת ה"מורה נבוכים". זו מהדורה של מורה הנבוכים, שמשלבת תרגום מופלא חדש ובהיר, מדויק וקריא לקורא בן ימינו, וגם ביאור קצר ווה לכל נפש בלשון עדכנית. השאלה היא: זאת על שום מה? מדוע אתה חושב שחשוב להנגיש את הספר הזה?

"ספר "מורה נבוכים" של הרמב"ם הוא ספר יסוד וסוד בהגות היהודית. הוא יצירת מופת עמוקה המקיפה את שורשי ההגות היהודית והכללית, ומובילה את הלומד, תוך כדי שיח כן עם תפיסות פילוסופיות כלליות, להכרת סתרי תורה יחד עם הדרכה לתיקון הנפש ולהבנה מעמיקה ומאחדת של התורה והפילוסופיה. ספר זה הוא מן היצירות המשפיעות ביותר בהגות היהודית.

"בדבריי קודם, עסקתי בתפיסה השלימה של הרמב"ם, בהראותו את התמונה הכוללת וההרמונית של עבודת אלוקים. מבחינה זו, של הקשר בל ינתק זה בין ההלכות וההליכות, הרי שבמקום שמסתיים "משנה תורה", מתחיל "מורה הנבוכים", ספר ההגות שכתב הרמב"ם, ובמקום שמסתיים "מורה הנבוכים", מתחיל "משנה תורה". למעשה, שני הספרים הם שני מבטים לאותו דבר". כדי להיות קרוב לאלוקים, הדבר תלוי גם במעשה, אבל גם בדרך בה אדם תופס את העולם, בדרך בה הוא חושב "חיים". אחרת, הוא רק טכנוקרט של ההלכה, וזה לא מחזיק מעמד.

"חשוב לציין, שהרמב"ם רואה במבוכה הזדמנות. כנות פנימית המביאה לשאול שאלות שנובעות מחיפוש ובדיקה אמיתיים היא הזדמנות פז לשכלל את עבודת השם. אם משנה תורה הוא קודש, מורה הנבוכים הוא קודש קודשים. כמובן, יש ללמוד אותו בנאמנות לרמב"ם עצמו ולכוונתו, וזו כוונתנו וקריאתנו".

האם מורה נבוכים איננו "סוד" שאין לגלות?

אבל הרי, בניגוד למשנה תורה, במורה נבוכים הרמב"ם מדבר על סוד גדול שהוא טומן בתוך הדברים וניכר לכאורה שהוא לא מייעד את הספר לכלל הציבור?

"הבה נשאל שאלת אחרת: מדוע הרמב"ם בכלל כותב את החיבור, ומצהיר עליו שזהו חיבור סוד. אילו היה רוצה לנצור סוד, היה עליו להימנע מלפרסם את הדברים ולבטח להימנע מלהצהיר על היותו נוצר סוד. התשובה לכך היא, שהרמב"ם באמצעות הספר הזה, מבקש להעמיד תפיסה מקיפה ועמוקה לשלמות הנדרשת מן האדם, תפיסה המשלבת בין עולם התבונה לבין עולם התורה. הרמב"ם סבור שזו כוונת התורה, כוונה שאבדה בעקבות ירידת הדורות. כמו שאמרנו בעניין ההלכתי, הנקודה היא שהרמב"ם סבור שהירידה הזאת איננה הכרחית, ועל כן הוא נוטל על עצמו לעצור אותה ולכונן הגות עמוקה וסודרה, גם אם מוסדרת, בדיוק כמו שעשה בענייני ההלכה בחיבורו המונומנטלי "משנה תורה". כשהרמב"ם מצהיר כי בספר יש סודות באופן גלוי, הוא לא מבקש להסתיר את הסודות, אלא מבקש להזמין את מי שראוי לכך להיחשף להם.

"לדעתי, גם בזמננו ניכר כי קיים צורך גדול לבנות תפיסת עולם תבונית יהודית מול ההגות חסרת המהות בחיים,  ה"פוסט מודרנית", המבקשת לשבור את כל היסודות והמערערת על עצם קיומו של המושג "אמת". וניכר כי כיום יש בשלות לקבלת רעיונות שבזמנו של הרמב"ם היה צורך גדול להסתירם. היכולת להבין דברים בצורה עמוקה, ולהפשיט דברים מגשמיותן, נעשתה היום קלה יותר, ולכן את הבנה העמוק שהרמב"ם מציע בספרו מורה נבוכים ניתן היום לקלוט בצורה הרבה יותר קלה ואמיתית, והתפיסה הזאת שלו יכולה לסייע באופן מיוחד דווקא לדור שלנו. זו סיבה אחת לכך שמלאכת הנגשת הספר חשובה. ברעיונותיו הכבירים, מצויה תרופה להרבה מהתחלואות המחשבתיות ה"אינטלקטואליות" של הדורות האחרונים.

"מצד שני, יש משנה חשיבות לביאור אמין של הרמב"ם על פי הרמב"ם, בדיוק כמו שעשינו בפירוש למשנה תורה, וזאת על רקע העובדה שרבו גם רבו הפרשנויות על הספר, ובפרט בעשרות השנים האחרונות. נכתב על הספר כמעט הכל, כולל גם בצורה נגישה להמונים. הבעיה היא, שהפרשנויות הללו "מוציאות את הרמב"ם מדעתו", תרתי משמע… פרשנויות שהן בלי שום ספק היפך דעתו של הרמב"ם והופכת אותו ואת מפעל חייו ההלכתי, חלילה, לבדיחה.

"המהדורה שלפנינו מבקשת לקיים את ההזמנה שהרמב"ם מציע בספרו "מורה נבוכים" – לגשת אל העומקים שבתורה, ולגלות את הקב"ה בכל המרחבים באופן כזה שאין שום התנגשות בין המדע והטבע, בין הפיזיקה, הביולוגיה והכימיה לבין הקב"ה ותורתו – וזאת מתוך תפיסה שמתבוננות אל הנקודות העמוקות ביותר והמופשטות ביותר. להיפך, כשאדם מבין לעומק את חוקי הפיזיקה, הפסיכולוגיה הכלכלה, האנושות (הרי לא הכל זה רק הבניות חברתיות, יש גם אמת) הוא רואה את היופי בתורה התואם לעולם שברא השם".

***

בהקשר זה מעניין לציין את שאמר הרבי באחת מהשיחות (לקוטי שיחות, חכ"ו, עמ' 26 – 39) שבעצם המורה-נבוכים הוא שלב בהתגלות של פנימיות התורה. בשיחה זו עמד הרבי על נקודות משיקות ומקבילות בין הרמב"ם לאדמו"ר הזקן בכמה עניינים (בתורת הנגלה, בתורת הנסתר ובפועלם למען ביצור חומות הדת); כשאחת הנקודות המשותפות באישיותם התורנית היא גילוי שכבה פנימית ועמוקה בתורה שהאירה עיניהם של ישראל. הרמב"ם מתאר (הן בהקדמתו למשנה תורה והן בהקדמתו למורה-נבוכים) שבר גדול של שכחת תורה ואלוקים ושל חוסר ידיעת תורה ואלוקים. זאת הסיבה לכך שניער חוצנו ופנה לטפל בתופעה שבאה לידי ביטוי ב"שתי חזיתות": בתחום ההלכה של התורה, החלק הנגלה – עת גיבש את התלמוד כולו באופן ברור, בחלוקה בהירה, ובכך הנגיש את כל הלכות התורה לכלל הציבור; ובחלק המחשבה של התורה, החלק הנסתר – עת גילה עלי ספר סודות נפלאים, עומק חדש במחשבת התורה. וכפי שכתב בפתיחתו למורה-נבוכים: "היותי מתיירא הרבה מאוד לחבר הדברים אשר ארצה לחברם בזה המאמר מפני שהם עניינים נסתרים לא חבר בהם כלל ספר זולתי זה באומתנו בזמן הגלות…". במילים אחרות, הרמב"ם התמודד עם "גלות פנימית" (שכמובן נובעת מהגלות הכללית), בה היה כמעט נתק בין העם לבין התורה וה'. אפילו אנשים שהגיעו למדרגה של תלמידי חכמים, עדיין היו "נבוכים"… על ידי גילוי הסודות שבמורה-הנבוכים חשף הרמב"ם עולם עמוק שבתורה שהיה נסתר עד כה, הנגיש אותו לכלל הציבור, ובכך 'האיר את העיניים' של בני ישראל כדי שיוכלו להכיר את מי שאמר והיה העולם. הנה כי כן, המורה-נבוכים הוא שלב מסוים של התגלות הרובד הפנימי והנסתר שבתורה".

באותה שיחה אגב, אומר הרבי (עמ' 33): "מזה עצמו שהרמב"ם פירסם את הספר [מורה נבוכים], באופן שבהשגחה פרטית הגיעה לכל ישראל, מוכרח לומר שיש לכך שייכות לכל יהודי… ובפרט שספר מורה נבוכים הוא ספר של וחלק של התורה, וה"תורה היא נצחית", וזה נוגע ליהודים בכל הדורות".

"אם כבר מזכירים את דברי הרבי על הקשר בין הרמב"ם לבין האדמו"ר הזקן", אומר לי הרב מקבילי, "אי אפשר שלא לעומד על המקבילות המדהימות בין הרבי לבין הרמב"ם. התקנה הגדולה שהרבי תיקן ללימוד הרמב"ם נבעה מתוך ההבנה העמוקה של החשיבות של לימוד התורה כולה. בעצם, היא נבעה מכך שהרבי ראה את התמונה הכוללת ואת השאיפה לשלימות הגדולה, לגילוי המוחלט של הקב"ה בכל היבט של החיים בעולם, ובכל היבט של האדם. זו תכונה נדירה של מנהיגות בסדר גודל אמיתי. גם בתורתו של הרבי, וגם בפועלו הכביר בכל התחומים – ניבט כל העת המבט הפנורמי, המרחבי, השלום, ההרמוני. כך גם באישיותו ובידע הבין תחומי בכל תחומי התורה והדעת. אלו בדיוק התכונות שאפיינו את הרמב"ם, ושמאפיינות את יצירתו".

מה מיוחד בביאור שלכם למורה הנבוכים?

"העדכניות שלו. היכולת להבין את הרמב"ם מתוך סינון גדול והכרה מעמיקה בספרות על מורה הנבוכים, ולהגיש ללומד ביאור מלוטש של כוונת הרמב"ם, של המונחים הפילוסופיים בימיו, ותאימות גדולה לשאר כתביו, והכל בקצרה. בהרחבות, שגם הן תמציתיות, הזמנו את הלומד לעיון נוסף, בהשוואה לעדכניות הטענות של הרמב"ם למחשבה בימינו. אני חושב שהספר הזה מזמין את הלומד בו גם להבנה מעמיקה של הרמב"ם עצמו, וגם להזמנה של הלומד להמשיך ולחשוב, כמו שאומר הרמב"ם נותנים ראשי פרקים, התחלות של תן לחכם ויחכם עוד, והכל בנאמנות מוחלטת למשנתו, להביא לדעת אלוקים".

לסיום, מדוע הייתם צריכים לתרגם את המורה נבוכים תרגום חדש. הרי לפני כמה שנים יצא תרגום מדהים של מיכאל שוורץ, תרגום מופת, ונדמה היה שאין צורך בתרגום נוסף?

"למעשה הסיבה היא פשוטה מאוד: עניין של זכויות יוצרים. לא קיבלנו את זכות להשתמש בתרגום שוורץ, ולכן נאלצנו לעשות זאת בכוחות עצמנו. אולם אפשר, ב"ה, לומר שמעז יצא מתוק: משום שלדעתנו, אחרי השקעה באמת עצומה שאין לה אח ורע, וכאשר בפנינו כבר תרגום מופת כמו של שוורץ, הצלחנו להביא לציבור תרגום מדויק עדכני ושוטף עוד יותר. בחרנו לתרגם את החיבור ברוח הנחיית הרמב"ם לאבן תיבון. ניסינו לתרגם את דברי הרמב"ם כאילו נכתבו על ידו בלשון ימינו, וזאת כדי להבין את הדברים ולצייר אותם במחשבתו בזמן קצר. מצד שני, ביקשנו שלא להרחיק נדוד מלשון הרמב"ם ולא להיות מעין "עורכים" מאוחרים של הרמב"ם. במתח הזה שבין נאמנות לבהירות, שחווה אותו מי שמתרגם משפה אחת לשפה אחרת, ניסינו ללכת בשביל הזהב. כדי לסבר את האוזן על גודל המלאכה אספר קמת על המלאכה הטכנית של התרגום: תרגמנו את החיבור מן הנוסח הערבי שבמהדורת מונק־יואל בסיוע תרגומו של אבן תיבון ותרגומו לאנגלית של פינס. ביררנו את הלשון בסיוע מילונים ערביים, וגם השווינו מונחים רבים במורה הנבוכים למקביליהם בתוך החיבור ובחיבוריו של הרמב"ם האחרים. הגהנו את הוסח הערבי תוך עיון בכתבי יד , ואת נוסח התרגום בהשוואה לתרגומים חדשים. חשוב להדגיש שמדובר בעבודה אדירה של צוות גדול. המתרגם הוא הרב הלל גרשוני שידיו רב לו בהכרת דברי הרמב"ם בכל היקפם, והן בלשונות העברית המשובחת, בהכרת הערבית, וכבר התמחה בנוסח הרמב"ם במהדורות משנה תורה של מפעל משנה תורה השלם. את התרגום הגיהו כמה וכמה מן המומחים הגדולים ביותר בתחום, וב"ה דומני כי התרגום עם הביאור החדש מהווה הזמנה למסע לפנימיות התורה בעמקות הדעת, הנצרך במיוחד בדורנו, דור נבוך".

ריאיון זה פורסם בעיתון כפר חב"ד בגיליון כ' טבת, תשע"ט