שיחה מיוחדת עם ראשי המערכת של מפעל "הרמב"ם המבואר – מהדורת חיטריק": הרב צבי וילהלם, הרב אברהם וילהלם והרב שמואל מן שליט"א – על מפעל הביאור המיוחד המצוי בשלבים מתקדמים של כתיבה ועריכה וחמישה כרכים מתוכו כבר יצאו לאור, לרגל יום הפטירה של הרמב"ם – כ' טבת
ככל שהתארכה השיחה, שהפכה ממש לדיבוק חברים בריתחא דאורייתא, וככל שדוגמאות מכל מרחבי היד החזקה הלכו ונערמו על גבי השולחן – התעצמה השערתי שמפעל הרמב"ם המבואר עתיד בס"ד לתפוס את מקומו הנכבד במדף הספרות התורנית ועל שולחנם של מלכים – כאחד מספרי הביאור על הרמב"ם המושקעים והמשמעותיים.
הרב ר' צבי וילהלם שליט"א, משלוחי חב"ד בנתניה, הוא היוזם, יו"ר המערכת והרוח החיה שבעיקשות ואמונה חסידית לוהטת ניגש למפעל כביר – אפשר כמעט לומר: גרנדיוזי – זה, והתחיל לקרום מן החלום עור וגידים ועצמות ולהגשימו בעולם המעשה, הלכה למעשה…
החזון והרציונל
"כאשר הרבי מליובאוויטש חולל את תקנת לימוד הרמב"ם היומי", מסביר הרב וילהלם את החזון ואת הרציונל שעומד מאחורי המפעל ומאחורי תבניתו ומתכונתו, "הרבי בעצם אמר את האמירה העקרונית הגדולה הבאה:
"ספר יד החזקה לרמב"ם הוא לא רק – כפי שהשתרש במאות השנים האחרונות בבית המדרש – ספר לשימוש בעת פלפולי סוגיות בעומקן של הוויית אביי ורבא; הרמב"ם הוא לא רק כלי לימודי ללמדן הישיבתי. אלא ספר יד החזקה לרמב"ם הוא ספר שנועד גם ללימוד כסדרו, והוא מיועד עבור כל יהודי כקטון כגדול, ובאמצעותו יכול כל יהודי ללמוד ולהקיף את כל התורה כולה".
האמת היא הרי שהרמב"ם עצמו כותב בהקדמתו ליד החזקה שהוא מייעד את הספר לקטן ולגדול, ולכן הוא גם בחר בחירה ניסוחית משמעותית ביותר: הוא ניסח את הספר בלשון המשנה ולא בלשון הגמרא, דבר שבפני עצמו מהווה מלאכה כבירה שהצריכה כישורים גאוניים בלתי מצויים. ואכן, יד החזקה מנוסח בלשון המשנה, צחה וברורה. אם כך, מה בדיוק הבעיה הגדולה, נפתח את הרמב"ם ונלמד אותו כסדר?
הרב צבי וילהלם: "דווקא בגלל שהרמב"ם ניסח את ספרו בלשון המשנה, יש הכרח גדול יותר ללמוד את הספר עם פרשנות עזר. בדיוק כמו שאת המשנה אי אפשר ללמוד בלי פרשנות העזר – רש"י והברטנורא, וזאת דווקא בגלל הלשון הקצרה והתמציתית – כן הוא גם בנוגע לרמב"ם. מה שמייחד את נוסח המשנה (ואת נוסח ההלכות של הרמב"ם), שהוא מנוסח באופן של קובץ חוקים תמציתי ובהיר (בלשון מקצועית קוראים למלאכה זו: קודיפיקציה, דהיינו כינוס ואיסוף של חוקים קיימים). דבר זה גורם שיש המון פרטים שנכתבים בתמצית דתמצית, ומי שלא בקי בסוגיא פשוט לא יבין על מה המדובר.
"יתירה מזו, לפעמים גם הלומד הקורא וכסבור שהוא מבין, כי הלשון ברורה לו, אבל בעצם הוא פיספס את העיקר או על כל פנים נקודה חשובה.
למשל, כאשר הרמב"ם כותב בהלכות קריאת שמע [פ"ב ה"א]:
"הקורא את שמע ולא כיון לבו בפסוק ראשון שהוא שמע ישראל לא יצא ידי חובתו והשאר אם לא כיון לבו יצא אפי' היה קורא בתורה כדרכו או מגיה את הפרשיות האלו בעונת קריאה יצא והוא שכיון לבו בפסוק ראשון".
הלשון לכאורה מאוד ברורה ופשוטה, אבל חסר פרט עיקרי ללומד להבין מה הרמב"ם אומר לנו כאן: מה הקורא קריאת שמע צריך לכוון? על איזו כוונה מדובר פה? אנו מוסיפים פה כמה מילים, שלוש או ארבע, אבל בלעדיהן הלומד נמצא חסר מאוד).
"ולכן יש צורך אמיתי בספר שמעניק פרשנות משלימה ושיטתית לדברי הרמב"ם, שיאפשר לחתך רוחבי רחב ככל שניתן של לומדים מכל גוני הקשת, ללמוד את הרמב"ם ולהבין אותו אל נכון על פי מקורותיו ופרשניו, וזאת בדרך הקצרה ביותר והנוחה ביותר. וזה היה צורך שעמד לנגד עיני בשעה שבס"ד התחלנו בהקמת מפעל 'הרמב"ם המבואר'".
הקורא בוודאי עשוי לשאול את עצמו: הלוא הרמב"ם הוא ספר קדמון ויש עליו הרבה פירושים, מכל הסוגים. מה עוד ניתן להוסיף? האם בכלל יש צורך? במילים אחרות, במה מתייחד מפעל "הרמב"ם המבואר"?
הרב צבי וילהלם: "אספר לך מתי החל נובט בי הרעיון הזה כמשהו מעשי, כמשהו דחוף, כך שקמתי לעשות מעשה. לפני כמה וכמה שנים התחלתי למסור שיעור ברמב"ם היומי. מטבע הדברים, בטרם אמסור שיעור, אגש ללמוד את העניין שאותו עתיד אני ללמד שהרי כאשר מלמדים דבר מה ההבנה חייבת להיות טובה, אחרת פשוט נתקעים באמצע ההסבר (לפעמים אפשר להבין משהו באופן של 'חכמה' בראש, אבל עדיין אין זו הבנה טובה ומפורטת מספיק בכדי למסור ולהסביר לאחרים בעלי הבדלי ידיעות ורמות הנמצאים בשיעור).
"התחלתי ללמוד אפוא את הפרקים שאותם אני עתיד למסור, ונדהמתי לגלות שאני חייב להשקיע הרבה יותר זמן מאשר שיערתי בכדי שאוכל ללמד את פשט דברי הרמב"ם – ולהשיב נכון על שאלות המשתתפים בשיעור. עוד יותר נדהמתי לגלות, שלא מצאתי ספר שיעניק לי מענה פרשני בהיר בבואי לעיין ברמב"ם.
"לשם כך נחלצנו חושים. ההחלטה הייתה לבנות פירוש מרובד, כלומר להעניק מענה פרשני שיהיה בעל מספר חלקים, והלומד יכול לבחור באיזה חלק הוא רוצה להשתמש כרגע.
חמישה חלקים
"למעשה, המענה הפרשני של מפעל 'הרמב"ם המבואר' מבוסס על חמישה חלקים:
1) החלק הראשון והבסיסי הוא ביאור פשט דברי הרמב"ם – ביאור המשולב בלשונו.
2) החלק השני הוא הערות עיוניות קצרות, שמובאות בשוליים, ומרחיבות בעניינים שקשורים לפשט אך קצת יותר לעומק, על בסיס פרשניו של הרמב"ם.
3) החלק שלישי הוא תמצית ההלכה למעשה בהלכות שבהן דן הרמב"ם (ובמקום שיש חילוקי דעות – אזי מובא פירוט השיטות: הב"י, הרמ"א, אדה"ז וכו');
4) החלק הרביעי הוא מקורות – חלק זה מיועד עבור מי שלומד בעיון ומבקש להרחיב את מצודת עיונו למקורות הרמב"ם (וכידוע שהרבי החשיב מאוד את העניין ואף זירז את כולל האברכים שליד המזכירות להו"ל ספרים שיתמקדו בחיפוש וציון מקורות לדברי הרמב"ם).
5) החלק החמישי מיועד בעיקר לאלו שבמקשים לקיים את הוראת ותקנת הרבי על דבר לימוד הרמב"ם היומי בשלימות – וזהו חלק הרחבות ועיונים, שבו לכל פרק מובאים כמה עיונים למדניים או הלכתיים שדנים בדברי הרמב"ם לעומת שיטות ראשונים אחרים באותה סוגיא, וכך ניתן לקיים בקשת הרמב"ם ללמוד על כל פנים הלכה אחת בעיון הראוי
"דבר נוסף הקובע ברכה לעצמו הוא מה שניתן לקרוא לו "ענף ההמחשה". אנשי מקצוע מיוחדים מומחים עובדים על הדמיות והמחשות בכל אותם המקומות שנדרשת המחשה ויזואלית לצד ההסבר הטקסטואלי, וכמו שאחז"ל טוב מראה עיניים משמיעת אוזניים. מלאכה כבדה והשקעה עצומה מושקעים בזה, הן ביצירה והן בביקורת כל שהמחשה תהיה מדויקת ונכונה לכל דקדוקיה".
תהליך העבודה בכתיבת הביאור
אני מבקש להתמקד ב"פירוש המשולב". איך מורידים לפועל כזה ביאור? כיצד מחליטים מה להכניס ומה לא? התשובה שנותן לי הרב אברהם וילהלם, המשמש מהעורכים הראשיים בפועל, גרמה לי קורת רוח.
"קודם כל" אומר הרב אברהם וילהלם, "באופן כללי, צריך להבין את ההיקף. בכתיבת הביאור (כולו) משתתפים כמה עשרות אברכים בני תורה, למדנים מן השורה הראשונה, כאשר סדר העבודה הנו שיטתי מאוד, מוקפד מאוד, מובנה ומפוקח.
"יש כמה וכמה שלבים עד שהביאור מגיע אל הנקודה הסופית שלו: ניתן למנות בין היתר את כותב הביאור, את המפקח הצמוד שבודק שהפירוש אכן הולם ומדויק, אחריו ניצב מגיה תוכני, לאחר מכן החומר מועבר לביקורת כללית של העורכים הראשיים, ואז למתאם ועורך לשוני שתפקידו לגרום שהביאור יקבל ליטוש אחיד שיהיה הרמוני לכל הסידרה, ביקורת נוספת והגהה. מדובר על השקעת תבונה רבה, מאמץ ויגיעה סיזיפית על מנת להגיע לביאור הכי טוב והכי מושלם ברמה הפדנטית והתורנית הכי גבוהה שניתן. זוהי עבודה בסדר גודל אחר לגמרי".
הרב שמואל מן: " המעבר והליטוש הזה, שהרב אברהם מדבר עליו – הוא ממש לא יאומן. הן מצד התוכן העיוני, התורני, החומר עובר ניפוי אחר ניפוי, כמו העומר שהיה מנופה בי"ג נפה; והן מצד רהיטות הסגנון ובהירותו. לפעמים קורה אשר משכתבים טקסט כמה וכמה פעמים עד שרואים, וכולם יחד מסכימים, מהו הניסוח הרהוט והראוי ביותר".
הרב אברהם וילהלם: "זאת בנוגע לצורה. ובנוגע לתוכן, הנה מה שמנחה אותנו הוא – החתירה לפשט הדברים. אנו מנסים לירד לפשוטם של דברי הרמב"ם, לביאור הכי פשוט שמבאר את דברי הרמב"ם באופן הישר וההולם ביותר את לשונו ואת השכל הישר, וזאת כמובן כשדברינו נשענים קודם כל על פירושיו של הרמב"ם עצמו במקומות אחרים – בפירוש המשניות וביתר המקומות, על הפרשנים הגדולים של הרמב"ם בכל הדורות.
"בזה עמדו לפנינו דברי הרמב"ם עצמו, המעיד כי פשט הדברים, ההקלה על ההבנה האינטואיטיבית של הלומד, היא זו שעומדת בראש מעייניו. יש לכך דוגמא נפלאה.
"מדברי הרמב"ם בהלכות חמץ ומצה נראה, שהטעם שאסרו חכמים לאכול חמץ משעה חמישית – הוא מחשש שיטעה בין שעה חמישית לשעה שישית. כלומר שכאשר אסרו חז"ל לאכול חמץ בשעה שישית [מחשש שיגע בשעה שביעית], אסרו גם את השעה החמישית מחשש שמא יטעה בין שעה חמישית לשעה שישית ויבוא לאכול בשעה שישית האסורה מדרבנן [והמפרשים עמדו על כך שלכאורה הרי זו 'גזירה לגזירה', כלומר מאחר שהשעה השישית עצמה אסורה רק משום גזירה אין לגזור גזירות בשבילה. וראה בחידושי מהרי"ק ובמרכבת המשנה מה שתירצו על זה]. אמנם בגמרא (פסחים יב, ב) מבואר שלא כדבריו, אלא אסרו חכמים את השעה החמישית מחשש שמא יטעה ביום המעונן בשעתיים, היינו שיטעה בין השעה החמישית לשעה השביעית, ויבוא לאכול בשעה שביעית האסורה מן התורה.
"הרמב"ם נשאל על כך: מדוע הוא שינה מההסבר שמובא בגמרא? ותשובתו של הרמב"ם היא לא פחות ממדהימה (שו"ת הרמב"ם סי' רנב, הובא בכסף משנה). אכן כך מבואר בגמרא, אבל מכל מקום אני בוחר – אומר הרמב"ם – לנקוט בחיבורי המיועד לכל אדם כקטון כגדול את האופן המצוי יותר, שאנשים טועים בשעה אחת. כי זאת היא דרכו של הרמב"ם בחיבורו: לכתוב את הדינים וטעמיהם באופן הקרוב אל השכל או אל הדבר המצוי יותר.
"אנו אפוא בחרנו לילך גם אנו בדרכו של הרמב"ם ולהביא בפני הלומד את הפירושים והטעמים בדברי הרמב"ם – וזאת באופן שהוא הכי קרוב להבנה הפשוטה של הדברים.
"נקודה נוספת שהייתה מאוד חשובה לנו בבחירת ביאורים, ומן הראוי לציינה, היא הענקת משקל נכבד לביאורים הנפלאים והמיוחדים של כ"ק אדמו"ר על הרמב"ם, כך שכל ביאור מדברי הרבי בלקו"ש או בשאר מקומות מובאים בתמצית על אתר, ואף ביאורים שעל דרך החסידות מובאים בקצרה או לפחות בהפניה של מספר מילים. כך שעבור חסיד חב"ד יש לפירוש זה משנה חשיבות, משום שהוא גם מכיל בתוכו בתמצית את ביאורי הרבי לרמב"ם".
הרב שמואל מן: "יחד עם זאת, חשוב לציין, שהמחשבה שעומדת מאחורי כל מילה באה לביטוי לא רק בלהציג את הפירוש הפשוט ביותר, אלא זה אפילו יותר מורכב. הרבה פעמים אנו מתלבטים בין שני פירושים, איזה מהם נכון יותר ופשוט יותר להכניס לביאורנו. יש ואנו מכריעים מסיבה של שלימות והרמוניה פנימית בתוך דברי הרמב"ם: אם פירוש אחד הוא מאוד מתוק ומאוד נעים, אבל עלול לגרום לתמיהה במקום אחר בדברי הרמב"ם, נעדיף פירוש אחר שיקיים ויעלה בקנה אחת עם דברי הרמב"ם במקום האחר…
"בהלכות יסודי התורה (בפרק י' הלכה ג) כותב הרמב"ם בלשון זו:
"אבל הנביא כל דבריו קיימין שנאמר כי לא יפול מדבר ה' ארצה. וכן הוא אומר: 'הנביא אשר אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת מה לתבן את הבר נאם ה". כלומר, שדברי הקוסמים והחלומות כתבן שנתערב בו מעט בר, ודבר ה' כבר שאין בו תבן כלל. ובדבר הזה הכתוב הבטיח ואמר שאותן הדברים שמודיעין המעוננים והקוסמים לאומות ומכזבין, הנביא יודיע לכם דברי אמת ואין אתם צריכין למעונן וקוסם וכיוצא בו. שנאמר לא ימצא, בך מעביר בנו ובתו באש וגו' כי הגוים האלה וגו' ואמר נביא מקרבך מאחיך וגו'. הא למדת שאין הנביא עומד לנו אלא להודיענו דברים העתידים להיות בעולם משובע ורעב מלחמה ושלום וכיוצא בהן, ואפילו צרכי יחיד מודיע לו".
"אכן כל רואה ישתומם לנוכח דברי הרמב"ם הללו: וכי רק בשביל זה בא הנביא? לספר לנו מה הולך להתרחש בעתיד? הלא פרק אחד קודם לכן כתב רבינו, שעניינו של הנביא הוא לצוות את העם על דברי תורה ולהזהיר את העם עליה!
"אמנם על פי תשובת הרמב"ם באגרת תימן, ביארנו בביאור אל נכון שכוונת הרמב"ם היא להסביר נקודתית את פשט הפסוקים הללו שהוא מזכיר באותה הלכה, אבל אין כוונתו כלל לומר שזו כל מטרת הנבואה".
תוכלו להביא לי דוגמאות לביאורים שהם על דרך הפשט, אך יוקשה על הלומד כסדר לרדת לדעת הרמב"ם בעניין זה לבדו?
הרב אברהם וילהלם: "בהלכות יסודי התורה (פ"ו ה"ז) כותב הרמב"ם: "הסותר אפילו אבן אחת דרך השחתה לוקה". אבל מה זו "דרך השחתה"? מה ההגדרה של מושג זה? אינטואיטיבית הלומד יחשוב שהכוונה היא רק אם עשה זאת בצורה שהיא משחיתה, שהיא הורסת, מין פעולה וולגרית כזאת, שכוונתו להשחית ח"ו. לכן הבאנו מה שפירש הפרי מגדים, פירוש אחר לגמרי. "דרך השחתה" הוא כל מה שהוא עושה זאת שלא לצורך המזבח עצמו נחשב השחתה! זה פירוש אחר לגמרי!"
הרב שמואל מן: "בהלכות פסולי המוקדשים יש שלשה פרקים השייכים למסכת קינין [פ"ח-י]. תלמיד חכם אחד אמר ש'העולם' חושבים שמסכת קינים קשה, האמת שזה לא נורא כ"כ, רק פירוש המשניות של הרמב"ם למסכת קינים באמת קשה. אך האמת היא שאפשר לומר שבייחס לפירושו בספר היד הרי שגם פירוש המשניות אינו קשה, אם משווים את זה בייחס לספר היד, לא יאומן כמה השקעה היתה בפרקים אלו כדי לקרבם אל המעיין.
"והנה דוגמא פשוטה ביותר: מהו בדיוק 'סולת', קמח מובחר? בדרך כלל אנו יודעים שהמובחר נופל במסננת והפסולת יוצאת, ואילו בסולת רואים להיפך כמו שמבואר בפרקי אבות (ה, טו) על נפה שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת. אלא, מבואר במפרשים שהסולת הם גרגירי החיטה העבים שלאחר השבירה הראשונית של החיטים. רוב החיטה נטחנת לקמח, ואילו הגרירים העבים הקשים הם החלק המובחר של החיטה, וזהו סולת".
לסיום, מה התוכניות לעתיד?
הרב צבי וילהלם: "את המימון הראשוני והיסוד לעבודה נידבה משפחת חיטריק המפוארת לז"נ אביהם הרה"ח הנודע הרב צבי הירש חיטריק ע"ה; אך יחד עם זאת כמובן עוד השקעה עצומה לפנינו. ואדרבה. עד כה הוצאנו בע"ה חמישה כרכים, ולפנינו עוד כ11 מתוכננים שנמצאים בשלבי עבודה כאלה ואחרים. ואנו תפילה ואמונה שהשי"ת יסייע לנו למצוא את השותפים למפעל גדול זה.
* השיחה פורסמה במלואה במגזין "כפר חב"ד – המגזין הרשמי של חסידי חב"ד (גיליון יח טבת תשע"ח)