הרלוונטיות של דיני ממונות ושל תפקיד הדיינות

תוכלו לפרט יותר באשר לחשיבות של מודעות להלכות ממונות?

הרב רבינוביץ: "אתן לך דוגמא מרתקת שעסקתי בה לאחרונה. המדובר הוא על אשה שנודע לה לפתע כי  הורש לה חשבון בנק עלום ובו סכום כסף נאה. בעלה של אותה אשה הוא כילאי, קמצן. היא ידעה שאילו בעלה יידע מן החשבון בנק ההוא הוא לא יאפשר לשחרר את תכולתו לילדים, אבל היא מצידה מאוד רצתה לשחרר את הכסף ולחלקו בין ילדיה. הם גם במצב כלכלי שהם אינם זקוקים לכסף עבור עצמם. ונשאלת השאלה: היכולה אותה אשה, על פי תורה, לחלק את הכסף בלא ידיעת הבעל? ומעניין, מסרתי שיעור בנושא, ולאחר מכן במהלך כל השבוע ניגשו אלי הרבה אנשים והעלו שאלו מרתקות בנושאים דומים, שהשיעור הצית את הלוך מחשבתם, בנושא יחסי ממון בן־זוגיים. וזה מראה שני צדדים: מחד, עד כמה ההלכה רלבנטית לכל תחום מחיינו; ומאידך איזה צמא ואיזה רצון יש לדעת ולהיות מודע".

הרב הלפרין: "קחו דוגמה מתחום נוסף, שבסופו של דבר שייכת לכל איש: ענייני צוואה. אנשים נרתעים להתעסק בענייני צוואה, מצד מחסום פסיכולוגי מובן. בקשר למחסום הפסיכולוגי, ניתן להרגיע ממה שמביא הרבי באגרות קודש (ח"ד עמ' שעג) ש"כתיבת צוואה היא עצמה סגולה לאריכות ימים ושנים". אבל מעבר לכך, אם רוצים למנוע בעיות רבות שעלולות להתעורר במשפחה לאחר מאה ועשרים – חייבים לכתוב צוואה, והיא צריכה ייעוץ של דיין שמכיר את הדינים ויוכל לראות שהיא מנוסחת כהלכה. נוסח צוואה סטנדרטי, או זה הנערך אצל עו"ד, יכול ויהיה מנוגד להלכה (יש סוגיות כמו ירושת הבת, הקנאה לאחר מיתה, הקנאת דבר שלא בא לעולם וכו', שהם נושאים הלכתיים וכדי שיעשו כדין ויהיה להם תוקף – צריך שייעשו כראוי).

"כמובן, כל יהודי רוצה לנהוג על פי תורה (בטח כאשר מתכוננים למצב של אחרי מאה ועשרים עת עולים לעולם האמת…), אך מעבר לזה: אם זה לא יהיה כדין וכראוי, הן מבחינה הלכתית ולהבדיל גם מבחינה חוקית, זה יכול לעורר בעיות גדולות ולהרוס משפחות. ומדובר על דברים שקורים כל יום.

"קרה לי לא פעם ש"הצלתי" אנשים ברגע האחרון מלחתום על צוואה שהכין להם עו"ד, והראו לי אותה לבדוק אם היא תקינה הלכתית. כשבחנתי את פרטיה, גיליתי שכאמור הניסוחים לא התאימו לניסוח המועיל ע"פ הלכה, ולעיתים יש בכך לפסול את כל תוקפה וערכה של הצוואה. וכששמעו המורישים עד היכן מגיעים הדברים, מובן מאיליו ששמחו לתקן זאת – כהלכה".

הרב קירשנבוים: "כמובן הדברים תקפים לכלל העניינים החוזיים והממוניים. הלוואות, שכירות־דירה או הסכמות אחרות – כמעט תמיד יש להלכה מה לומר שם. למשל, סעיף סטנדרטי בחוזים חילוניים מפנה סכסוך לבית־משפט, דבר שעל פי הלכה הוא אסור. יש גם סעיפים סטנדרטיים של קנסות שיכולים להיות בעיה של ריבית, לפעמים יכולה להיות בעיה בתוקפם כמו בעיית 'אסמכתא', ולפעמים ניסוחים שונים לגבי תנאי עבודה או שכירות אינם מועילים על פי תורה והם מאבדים את תוקפם.

"בהזדמנות זו כדאי גם לציין את ההלכה לגבי פעולה פשוטה של הלוואה בין אדם לחבירו: ישנה הלכה פסוקה שאסור לאדם להלוות כסף שלא על פי עדים בשטר או לפחות בע"פ. גם אדמו"ר הזקן פוסק זאת. ובש"ך מבואר, שגם כתב ידו של הלווה יכול להועיל לכך.

"הסיבה לאיסור זה היא פשוטה ומאוד פרקטית: כאשר אין רישום מדויק של החוב, הפירעונות, התאריכים וכו' – במשך הזמן נשכחים הפרטים והדבר יכול להוביל לסכסוך ואיבוד אימון בין אנשים קרובים.

"ואכן, נתקלים לפעמים במקרים מצערים מאוד של מלווה ולווה, שיתכן ששניהם אנשים יראי שמים והגונים מאוד – אך גודל הסכום עליו הם מתווכחים האם הוא נפרע לגמרי או לו, ריבוי ההתחשבנויות, והשנים הרבות שחלפו, גורמים לשכחה אצל אחד הצדדים, ואזי התגלעות הוויכוח סביב הכסף מביא למצבים מאוד לא נעימים בין אנשים קרובים.

"לסיכום ניתן לומר, שמלבד זאת שיהודי צריך לקיים את הוראות התורה בכל פרט בחייו, הרי שכאשר פועלים נכון על פי הלכה, ומסדרים מראש שהדברים יעשו כראוי – זה מועיל גם בגשמיות ומונע עגמת נפש גדולה והפסדים". 

בית־דין, בוררות וכיצד להכריע להיכן ללכת?  

כיצד אתם רואים את תפקידכם כדיינים?

הרב הלפרין: "המערכת הדינית יש לה כמה שלבים. השלב היותר מוכר הוא השלב של בית דין היושב במותב של שלושה דיינים ומנהל דין־תורה שמטרתו היא להגיע להכרעה בין הצדדים. מקרים רבים חייבים על פי תורה שיגיעו לטריבונל שיפוטי כזה. בסכסוכים קשים, לדוגמא, חשוב שדין־התורה יתנהל בידי שלושה דיינים ושההכרעה תתקבל פה אחד או עכ"פ ברוב דעות.

"אבל לא תמיד מגיעים הדברים לידי סכסוך קשה, ובמקרים רבים יכולה להיות תועלת לפתור תסבוכת מסוימת דווקא שלא באמצעות טריבונל רשמי, שלא באמצעות בית־דין. המציאות מוכיחה שלעיתים עצם הזימון, הפנייה, בלשון של תביעה; עצם מהלך העניינים בבית־דין כתובע ונתבע, גורמים לבעלי הדין להתבטא מתוך ריתחא בסגנון חריף, ויוצרים בכך החמרת הריב, וחבל. במקרים שאין זה מן המוכרח, עדיף לפנות לדיין מנוסה, שמכיר מצבים דומים, שהוא יידע להציע בפני הצדדים את הדין, את הזויות השונות של מקרה, יידע להציע פשרה הקרובה לדין, ומתוך דיון, הנעשה בהסכמה ובחפץ לב של כל השותפים אליו, דיון שהוא יותר נינוח ויותר אישי – יוכל להוביל לפשר שבו שני הצדדים מרוצים בסך הכול, ויוצאים עם פתרון תורני ראוי של הסכסוך, ולכל הפחות להגעה להסכמות תוך אי העצמת הסכסוך והדלקתו לגבהים.

"וזה חלק מהותי בתפקיד הדיין  – לדון דין תורה אך גם להשכין שלום, ולהגיע לפשרה הראויה על פי התורה.

"אני יכול לספר על שני שלוחים מחו"ל שביקשו שאברר ביניהם בנוגע לנושא מסוים. ברוך ה', הרבה בגלל האופי הבלתי "מאיים", הדין־ודברים ביניהם נסתיים בהסכמות חדשות, טובות ומבוררות וביטלו את הקודמות הבעייתיות, וברוך ה' העניין נסתיים ברוח טובה ונפש חפצה של שני הצדדים!

"דומני שזו אחת הנקודות שאנו רואים בה חשיבות רבה. להנחיל בציבור הרחב מודעות לדיני ממונות, ומודעות לכך שדיני ממונות אין עניינם בהכרח סכסוך ממוני גדול – עם טוענים רבניים וכו' – אלא גם דרכים נוספות שבהן ניתן להגיע להנחייה ההלכתית הנכונה כיצד יש לנהוג במקרים מסוימים, כולל הכרעות בדרך טובה של שלום, ובכך למנוע ריבים מיותרים".

הרב רבינוביץ: "צריך גם לזכור, כאמור, שיש גם שלבים מקדמיים לכדי סכסוך. ועל ידי מענה הלכתי נכון בזמן ובמקום הנכונים – חוסכים סכסוך שיכל בקלות להתפרץ החוצה. הניסיון מלמד, שפתרונות הלכתיים מקדימים – מייתרים דיונים עתידיים ומונעים סכסוכים. וחשוב מזה: גורמים לציבור הולך וגדל לדקדק בקיום דינים אלו, שעדיין קיומם צריך חיזוק גדול".

הרב קירשנבוים: "בהוספה למה שאמר הרב הלפרין. יש מקרים רבים, שעצם הזימון והמעמד של עמידה בפני בית דין – יוצרים לחץ רב על אחד מהצדדים או על שניהם, ואלו גורמים לכך שכל אחד מהצדדים פולט דברים בעידנא דריתחא שמלבים עוד את היצרים, ולעיתים כואב הלב לראות איך שבדרך אחרת ניתן היה למנוע הכול ולהגיע להסכמה הרבה יותר טובה במחיר נמוך בהרבה.

"שמעתי פעם דיין מנוסה שהפציר באחד הצדדים, שדיבר מתוך כעס רב על בעל דינו, לשקול את מילותיו: 'שאל את עצמך האם אתה באמת רוצה שקרוב משפחה שלך ישמע ממך כאלו מילים עליו…?' אנשים לפעמים יוצאים מתוך דיון בבית דין, וכל היחס שלהם לאדם שעד היום היה קרוב אליהם – השתנה לחלוטין. זה מצער מאוד, מרקם משפחתי, חברותי וכו' יכול להיהרס בברוטליות לחינם ממש.

"מצד שני, כאשר נזקקים לכך, ולפעמים זה חלק ממציאות החיים – אין מה לחשוש לבוא ולתבוע בבית דין מסודר על מנת לברר את הדין כראוי, ואין באמת מה להרגיש מאוים מכך. רק צריך להגיע מוכן, לדבר ענייני בלבד, בלי השמצות, בלי לרדת לרמה אישית. לדון סביב העניין ולחפש את הכרעת ההלכה.  

"כעת בנוגע לשאלתך. אחת הנקודות העיקריות שאנו רואים בה – ודומני שאני מדבר בשם שלושתנו כאחד – שליחות של ממש, קשורה בעניין ההנגשה של דיני ממונות המסועפים. כפי שכבר הוזכר לא אחת בשיחה זו, חסרה היכרות עם דיני ממונות ויש חיסרון במודעות אליהן. לפני כמה שנים התחלנו במפעל שעניינו להגיש לציבור קובצי הלכה בעניינים חשובים ומעשיים בדיני ממונות. בתחילה הייתה זו עבודה על דיני רבית – עליה עבדנו במסגרת בית הדין של הרב אהרון שליט"א, יחד עם חברים נוספים. ולאחר מכן הסתעפה העבודה עוד ועוד. החוברות פונות לציבור הרחב, חסידי חב"ד וגם לציבור כללי, וחולקו בתפוצה רחבה בין אנ"ש באה"ק. ב"ה התגובות שקיבלנו היו מדהימות. רק לפני חודשיים כולל לדיינות של אחת הקהילות המפורסמות כתבו לנו על הנאתם הגדולה מהחוברות שהגיעו לידיהם, וביקשו שנמציא להם חוברות נוספות. בס"ד אנו עובדים כעת על עוד חוברות בכמה נושאים נוספים, ואנו מקווים שהחוברת החמישית תראה אור בקרוב".  

לסיום, האם לתורת חב"ד יש מה לומר באשר לתפקיד הדיינות?

הרב קירשנבוים: אחד הדברים שתורת חב"ד עוסקת בהם בצורה הכי נרחבת והכי אינטנסיבית היא עניין ה'ביטול'. כשמדובר בעניינים שנוגעים לסכסוך, לממון, לעניינים שיש בהם נצחנות, יצריות וגאווה – פה לחסידות יש הרבה מה לומר. כשבאדם נרגש על כל פנים קצת ביטול, והוא יודע שהוא לא היחיד בעולם – יש גם צד שכנגד, וגם לן יד "זכות קיום", גם לצד השני יש את נקודת המבט שלו על המאורע שהיא הופכית מנקודת המבט שלו – הדיון הוא אחר לגמרי. גם אם הוא מפסיד, בסופו של דבר הוא מפסיד בכבוד. הוא מסוגל להבין שהצדק יכול להיות עם בעל דינו. וכמובן זה רלוונטי גם להגיע כראוי להכרעת הדין. כאשר מי שנדרש לפסוק את ההלכה יודע את מקומו, שהוא בסך הכול שליח, כלי קודש, כלי שרת של הקב"ה לדון דין אמת – ומה כמו לימוד החסידות שיכול להנחיל את התודעה הזאת – ההתייחסות שלו לחיפוש פסק הדין הנכון, לצדדים ולכל ההליך, נעשית בעדינות יותר ובענווה יותר".