לא תהיה זו הגזמה לומר כי "הלכות פסח" הן מההלכות הכי פופולאריות בשיח ההלכתי, לבטח בעשרות השנים האחרונות. לא בדקתי את זה סטטיסטית, אבל אני סבור שיש יסוד להשערה כי זו החטיבה ההלכתית שנכתבה עליה הכמות הגדולה ביותר של ספרים, ולמצער אחת מחטיבות אלו.
ההסבר לכך – כך נראה – נורא אינטואיטיבי: מצד אחד, פסח בכלל וליל הסדר בפרט מלאים בפעולות ובמעשים שההלכה דורשת, שכל שדרות העם שותפים לו שותפות עמוקה. כמו כן, לנוכח התדירות הנמוכה של הופעת הלכות הללו בחיי האדם, אחת לשנה, ניכרת התלהבות רבה – שוב, בכל שדרות העם, כל אחת לפום שיעורא דיליה – בקיומן על דקדוקיהן; ומצד שני, ההלכות הן רבות ולעיתים גם מורכבות, וכך שהצורך לתווך את פרטי ההלכות הרבים לציבורים רבים ומגוונים מוליד באופן טבעי יצירה פורייה למדיי, לכל מיני קהלים ובכל מיני סגנונות.
אינני יודע אם יש לכך קשר, אבל גם האדמו"ר הזקן התחיל את המפעל ההלכתי המונמנטלי שלו הידוע היום בשם "שולחן ערוך אדמו"ר הזקן (או: הרב)", דווקא בהלכות פסח.
ענייני ברשימה זו היא בחיבור חדש, שהשנה יצאו שלושה כרכים נוספים שלו, על הלכות אלו – על הלכות פסח משולחן ערוך אדמו"ר הזקן.
המדובר הוא על עבודתו של המחבר החרוץ והפורה, הרב הגאון החסיד, ההיסטוריון והספרן, ר' שלום דובער לוין, מנהלה וספרנה הראשי של ספרייתו הענקית של האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל בברוקלין ניו יורק.
אמנם סגנון הכתיבה של הרב לוין נטול הוא פאתוס וכתיבתו מאופיינית בצורה עניינית "יבשה", אבל עבודתו היא עבודה יסודית וחשובה, ועבודתו בסידרה זו יסודית במיוחד, ויש לה כמה היבטים וכמה ענפים, אותם אבקש לתאר להלן בקצרה.
פירוש צמוד ויסודי לשולחן ערוך אדמו"ר הזקן
קודם כל מבחינה פרשנית, מדובר בפירוש חשוב לשולחן ערוך אדמו"ר הזקן.
הרבה אנשים חושבים, לפעמים בטעות, שהיות שבשיח התורני מזכירים תמיד את הסגנון המופלא והבהיר של אדמו"ר הזקן, מדברים על "לשון הזהב" – ממילא מובן ששו"ע אדמו"ר הזקן הוא ספר פשוט וקל; אבל האמת היא שמדובר לספר ל"מתקדמים". זה לא ספר פשוט במובן הפשוט של המילה, מדובר בחיבור שאת הגדולה והעוצמה התורנית שבו יכול לגלות מי שמכיר היטב את הסוגיא – ואז הלשון של אדמו"ר הזקן היא קילורין לעין.
ובאמת, ה"תהילה לדוד", שהוא אחד החיבורים הראשונים שהתחברו על אדמו"ר הזקן, בחר לקרוא לכל סעיף בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן בכינוי: "סעיף קטן", ובכך למעשה הוא גילה את דעתו שאדמו"ר הזקן הוא כמו בית יוסף לטור. מדובר על פירוש לשולחן ערוך, אחד מנושאי הכלים, על משהו שבא בהמשך לשולחן ערוך, כחלק ממנו. זה לא משהו נפרד.
לכן, ממובן ראשון, מה שעושה פה הרב לוין הוא עבודה יסודית של פרשנות פשוטה צמודה. הוא פותח כל את המראי מקום ומביא את הציטוטים הרלוונטיים לדברי אדמו"ר הזקן, הוא כותב "פתיחות ומבואות" לסימנים מרובי פרטים, ובכללם מבואות וסיכומי ביניים וכדו' – דבר המקל מאוד על המבקש ללמוד בעיון, אך בטירחה סבירה, את דברי אדמו"ר הזקן באופן יסודי, ועוד.
לעניין המבואות וסיכומי הביניים- טול כדוגמא את סימן תעה. זהו סימן מרובה פרטים שעוסק בהלכות ליל הסדר, ובו, בשו"ע אדמו"ר הזקן יש שלושים ושלושה סעיפים, שחלקם לא קצרים… הרב לוין נותן לנו אפוא הן בראשית והן באמצע "מבואות משנה" לתת-חטיבות הלכתיות שבתוך הסימן עצמו. כך, למשל, באות מד בביאור לסימן זה (שו"ע אדה"ז עם פירוש דברי שלום, ח"ה , עמ' קנט) מביא הרב לוין: "תוכן המשך הדברים כאן – סעיפים: ו-ח וסעיף כא", ובשבעה סעיפים קצרים האורכים בסך הכל חצי עמוד, הוא פורסם לפנינו את מתווה ותמצית ההלכות שבהן עתיד לעסוק אדמו"ר הזקן להלן.
אלומת אור לדיוקים מעניינים
עוד דבר שהרב לוין עושה בפירושו הוא – הפניית אלומת אור לפנינים ולדיוקים בלשונו של אדמו"ר הזקן. הנה דוגמא:
סימן תעב נפתח ב"שולחן ערוך" של מרן רבי יוסף קארו כך:
"יהיה שלחנו ערוך מבעוד יום כדי לאכול מיד כשתחשך. ואף אם הוא בבית המדרש יקום, מפני שמצוה למהר ולאכול בשביל התינוקות שלא ישנו. אבל לא יאמר קידוש עד שתחשך".
עכשיו שימו לב לאופן שבו אדמו"ר הזקן מנסח סעיף זה:
"יהיה שולחנו ערוך מבעוד יום כדי להתחיל הסדר מיד כשתחשך. ואף אם הוא בבית המדרש יקום מיד כשתחשך, שמצוה למהר להתחיל הסדר בשביל התינוקות שלא ישנו והתורה אמרה והגדת לבנך ביום ההוא".
מי שידקדק יבחין בשינוי לשוני שאדמו"ר הזקן בוחר לנקוט בו בנסחו את ההלכה. במקום "כדי לאכול מיד", כפי שכותב רבי יוסף קארו, אדמו"ר הזקן כותב: "כדי להתחיל הסדר מיד".
הרב לוין מפנה את תשומת לבנו לדיוק זה – שרבינו שינה מן הלשון וכתב "להתחיל הסדר", שהרי אין מתחילין לאכול אלא אחר הסדר. והוא גם מפנה אותנו לדברי המשנה ברורה (תעב, ס"ק א) הכותב (בשם אדמו"ר הזקן – ראה שער הציון שם ס"ק א): "כדי לאכול מיד – לאו דוקא והכונה כדי שיהיה אפשר לו להתחיל הסדר תיכף משתחשך ולא ישתהה". וכך גם בהמשך (ס"ק ג): "שמצוה למהר ולאכול וכו' – רוצה לומר, לזרז לעשות הסדר כדי שלא יישנו התינוקות כשידעו שלא ישתהה הרבה עד האכילה וממילא ישאלו מה נשתנה וישיב להם ויקיים מה שכתוב והגדת לבנך ביום ההוא".
האם שאר המסובים שאין להם קערה גם צריכים לאכול 2 כזיתים מצה בקיום מצוות אכילת מצה?
מעבר לכך, הרב לוין כיד ה' הטובה עליו, מביא לפתחנו הערות והארות הלכתיות מעניינות ורלוונטיות. הנה דוגמא:
סימן תעה סעיף ה עוסק בשלב שבו ניגשים לקיים את מצות אכילת מצה. כזכור, בשלב זה מצויות בתוך הקערה שלוש מצות, שתיים מהן שלמות (העליונה והתחתונה), ואחת – האמצעית – שבורה, אותה שברנו בשלב ה"יחץ", כשחצי ממנה נחלק והוחבא לטובת ה"אפיקומן". בבואו לאכול מצה ולקיים מצוות אכילת מצה, עליו כמובן לברך תחילה ברכת המוציא,
"ולאחר שגמר ברכת המוציא יש להשמיט השלישית השלימה מן ידו ויאחוז בפרוסה מלמטה ובהעליונה מלמעלה ויברך 'על אכילת מצה'. אבל לא ישמיט מידו מצה השלימה העליונה קודם ברכת 'על אכילת מצה… לפי שיש אומרים שברכת 'המוציא' היא [דווקא] על הפרוסה [=המצה האמצעית, זו שנחצתה ב"יחץ"] שהיא לחם עני; ו[אילו] ברכת 'על אכילת מצה' היא על [המצה] השלימה. לפיכך טוב לצאת ידי שניהם, ולברך בתחלה שתי ברכות אלו ואחר כך יבצע כזית מהעליונה השלימה וכזית מהפרוסה. [ולכן בעצם נאכל שיעור של 2 "כזיתים" מצה בעת קיום מצוות אכילת מצה, כדי לצאת כדעת שתי הדעות]".
על כך מאיר יפה הרב לווין (עמ' קנו):
"וכל זה הוא במי שיש לו קערה של ג' מצות, שבוצע כזית מ[המצה] העליונה השלימה וכזית מהפרוסה. מה שאין כן שאר בני הבית, שאין להם קערה של ג' מצות, וגם אין מספיק מצות עבורם בקערה של בעל הבית ומוסיפים להם מצה לאכילת הכזית מחבילה המצות. [עבורם] סגי בכזית אחד הן לברכת המוציא והן לברכת על אכילת מצה, ואין תועלת בשני כזיתים".
על הילכת בליעת 2 ה"כזיתים" בבת אחת…
דוגמא להארה רלוונטית חשובה נוספת אותה מביא הרב לווין אגב מהלך הפירוש לאדמו"ר הזקן, מצויה בביאור לסעיף הבא באותו סימן (תעה, ו), שבו אומר אדה"ז:
"ושני כזית אלו [של המצה החצויה האמצעית, ושל המצה השלמה העליונה] צריך לאכלם ביחד, דהיינו שיכניסם לפיו בבת אחת,… [וזאת כדי שלא] יהיה מפסיק בין ברכת על אכילת מצה לאכילת כזית מהפרוסה באכילת מצה כזית מהשלימה… לפיכך יכניסם לפיו בבת אחת, אבל אין צריך לבולעם בבת אחת אלא ירסקם בפיו ויבלע בתחלה כזית אחד כולו בבת אחת, ואח"כ יבלע כזית השני בבת אחת".
בביאור סעיף זה תחילה הרב לוין מתעכב (באות מג, עמ' קנז) ומביא סקירה נאה על יסודה של הלכה זו – החל בברייתא במסכת פסחים, עבור בדברי ה"מרדכי", ה"תרומות הדשן" ועד הפוסקים האחרונים.
מתברר, שלמרות שמלכתחילה מצוה מן המובחר תבעה לא רק לעיסת 2 הכזיתים בבת אחת אלא גם את בליעתם בבת אחת (כשלדברי ה"מרדכי" הכוונה היא שבליעת הכזיתים מתרחשת אחרי שרוסקו על ידי השיניים, ולכן זה אפשרי) – הרי שמדיוקו של בעל "תרומות הדשן" לומד בעל ה"מגן אברהם" שמספיק לבלוע כל כזית בנפקד בבת אחת ואין צורך לבלוע את שני הכזיתים ביחד בבת אחת.
כאן מוסיף הרב לוין שתי נקודות חשובות, מעשיות ורלוונטיות מאוד:
- "ולכאורה אין הכונה בזה שיכניס לתוך פיו שני הכזיתים מצה ביחד, ואחר כך יתחיל לרסקם, שהרי זה אינו [אפשרי] במציאות. אלא ודאי הכוונה שיכניסם לפיו וירסקם לאט לאט, עד שיהיו שני הכזיתים מרוסקים בתוך פיו בבת אחת, ואחר כך יבלע כל כזית בבת אחת, זה אחר זה" (סוף עמ' קנח).
אכן, כאן יש להעיר שבעוד החלק הראשון בדברי הרב לוין ברור, החלק השני לא לגמרי ברור, ונותרת פתוחה השאלה: באיזה אופן יש להכניס ולבלוע? כנראה שהכוונה היא, כמו שמבאר הרב לוין בהמשך, שיש לבלוע מעט מכזית זה ומעט מכזית זה בבת אחת, ואחר כך יחזור ויבלע מעט מכזית זה ומעט מכזית זה בבת אחת, עד שיאכל כל השני זיתים – אולם הניסוח בנקודה זו לא מספיק בהיר וטעון הבהרה ושיפור.
- "ובאמת במצות הדקות הקשות שלנו, גם בליעת כל הכזית בבת אחת בלתי אפשרית. ונראה שכאן [בהלכה זו של אדמו"ר הזקן] מיירי במצה הרכה שהייתה נהוגה עד לאותה תקופה, כדלקמן סי' תפו ס"ב… וכיוון שבמצות אלו אי אפשר לבלוע כל כזית בבת אחת, לא שמענו ולא ראינו מי שיתדל לבלוע כל כזית בבת אחת. ולכן גם בפסקי ההגדה… לא הובאה כלל ההלכה שצריך לבלוע כל כזית מצה בבת אחת, כי בתקופת עריכת הסדור וההגדה של רבינו כבר לא היה שייך הדבר כל כך".
אלו הן מקצת הדוגמאות לעבודה יסודית ומקיפה, שכוללת הן פרשנות דברי אדמו"ר הזקן על פי מקורותיו תוך הארת ההלכה על פי מקורותיה ושורשיה, הן הארות הלכתיות מעשיות ורלוונטיות, והן עיון ודקדוק בדברי האדמו"ר הזקן – עבודה רצינית שבאה לביטוי בכל כרכי הסידרה: שולחן ערוך אדמו"ר הזקן הלכות פסח – עם פירוש דברי שלום.