האמנם איסור "חלב נכרי" רלוונטי לגבי חלב שמיוצר בתעשיית החלב המודרנית?

בביקורי האחרון בחנות הספרים של "אור החיים" במאה שערים, צד את עיני ספר חדש שיצא לאחרונה המוקדש כולו לסוגיה אחת, עליה כתבתי מחקר לפני כמה שנים. היות שבדרך מוזרה כלשהי חג השבועות הפך ל"חג החלב" – זאת יכולה להיות הזדמנות טובה גם להעלות את עיקרי מחקרי וגם לסקור את הספר. ובכן, הסוגיה היא סוגיית "חלב ישראל" בזמננו. תמצית המקורות הראשוניים אסכם תחילה את המקורות הראשוניים: חכמים אסרו באכילה חלב שגוי חלב אותו, אלא אם כן יהודי רואה את החליבה. מדובר בחלב כשר, אולם היות שהגוי חלב אותו בלי השגחה, הוא אסור. לסיבת האיסור בחקיקת חז"ל יש שני הסברים: ההסבר הראשון:- – – >

כיצד מתייחסת ההלכה אל הנצרות, והאם יש מקור לכך שלאפיפיור יש מעמד הלכתי מיוחד לחומרא?

הפוסט שלי שעוסק בשאלה מהו המוקד לתיעוב היהודי לנצרות – האלמנט התיאולוגי או הזיכרון הקולקטיבי שנחרט בגנום היהודי בעקבות הסבל הנורא שנגרם על ידי הנצרות לעם היהודי במשך אלפיים שנים, עורר כצפוי הדים רבים. כמה וכמה מן המגיבים שהגיבו למאמרי זה, התייחסו דווקא לסוגיה ההלכתית-התיאולוגית. אחת הטענות המעניינות שעלו הייתה, שהאפיפיור הוא "חפצא של עבודה זרה" משום שהוא המייצג של האלוהות הנוצרית עצמה, או כפי שסיכם זאת תלמיד חכם חשוב: "האפיפיור בתפקידו כ Vicar of Christ כהתגלמותו של ישו, ובמילא לא רק כמייצג של העבודה זרה, אלא כחלק מהאלוה עצמו". בפוסט הנוכחי אבקש לחדד את ההיבטים ההלכתיים בנוגע לנצרות (ההתייחסות- – – >

כשרות בשר מלאכותי – הצצה בזמן אמת אל תוך "מעבדת" פסיקת ההלכה בעת עבודתה

התקדמות מדעית וטכנולוגית מאפשרת בימינו את הבלתי יאמן, ולייצר בשר מלאכותי באמצעות תהליך ש"מחקה" את האופן שבו הגוף של בעל-החיים מייצר מתא הגזע את רקמת השריר. התקדמות זו מאפשרת לנו הצצה בזמן אמת אל תוך "המעבדה" של עולם ההלכה, ולהתבונן על דרכי הפעולה של העיבוד ההלכתי של השאלות המרתקות שמעלות המציאות החדשה בפני פוסקיה. בשר מתורבת – הרקע המדעי בשר מתורבת או "בשר מלאכותי" (lab-grown meat, in-vitro meat, או cultured meat) הוא "בשר" הנוצר במעבדה מרקמות המורכבות מתאי-גזע[1] של בעלי-חיים, אשר גודלו מחוץ לגוף, בתנאים מלאכותיים לחלוטין. בחברה הבינלאומית הבולטת שעוסקת בפיתוח בשר מתורבת, New Harvest, מעריכים שהטכנולוגיה לייצור מוצר- – – >

מה הקשר בין "פסיק אוקספורד" לנוסח "כל חמירא" הנאמר בעת בדיקת ושריפת חמץ?

לפני כ-12 שנים הקדשתי חלק מזמני הפנוי כדי לכתוב סוג של "הרחבה" לביאור המאוד תמציתי של הרבי מליובאוויטש להגדה של פסח. הטיוטות נדדו עמי ממחשב למחשב עד שעלו לענן של גוגל. היום הצצתי באחד מן הפרקים וראיתי נקודה מעניינת שהרבי דן בה, ושקשורה באופן כלשהו לידיעה עיתונאית מעניינת שקראתי לאחרונה. חשבתי לעצמי שהקישור בין שני הדברים יכול להפוך למעניין, וזה מה שאני עתיד לעשות בשורות הבאות. מקווה שגם אתם תחשבו שהוא מעניין. מה זה פסיק אוקספורד? כפי שמסבירה מיכל שלו, "פסיק אוקספורד" (Oxford comma) הוא אחד הנושאים החמים בעולם המופלא של הפיסוק: האם להוסיף פסיק לפני האיבר האחרון במשפט כולל- – – >

מה בדיוק עושה את החמץ לחמץ? וכיצד הידע המדעי מסייע לפתור את השאלה בצורה מפתיעה?

"חמץ" – זוהי המילה המשמעותית ביותר שהופכת את חג הפסח, ואת ההכנות לחג הפסח, לחג המיוחד במינו בהיבט שהוא הרבה יותר מסוג המאכל שאוכלים במהלכו. לא אכנס כאן לשאלה האם עובדה זו מוצדקת או לא; האם לא היה מן הראוי להדגיש כיסוד המשמעותי יותר של החג דווקא היבטים אחרים הגלומים בו. אבל זאת היא העובדה. האיסור המיוחד במינו שהטילה התורה על חמץ, חומרותיהם של חכמים ופוסקים לדורותיהם, דברי האר"י יוצאי-הדופן ש"כל הנזהר ממשהו חמץ מובטח לו שלא יחטא כל השנה" (ואולי גם קצת הפרעות או-סי-די-יות) – כל אלו ועוד גרמו לעניין של חמץ לבלוט הרבה הרבה יותר גבוה מכל המתחרים…- – – >

האם מנגנון "מכירת חמץ" הוא לא בבחינת "קומבינה" ו"פיקציה"? * עיון בסוגיה

אחד מן הדינים המיוחדים של פסח הוא האיסור שחל על החזקה של חמץ במשך שבעת ימי החג. שלא כמו שאר האיסורים בתורה, שאותם מותר להחזיק בבית והם אסורים רק באכילה ובהנאה, את החמץ יש להשמיד ממש (על ידי בדיקה וביעור) או להיפטר מהבעלות עליו (על ידי ביטול). האיסור נובע מכמה פסוקים בתורה האוסרים ראייה או הימצאות של חמץ, כדוגמת: "ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך". רעיון מכירת החמץ מבוסס על דברי הגמרא לפיהם: "לא יראה לך שאור – שלך אי אתה רואה, אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה". משמעות הדברים היא שהתורה לא אסרה נוכחות- – – >

האם נשים חייבות במצוות תפילה? ואם כן, עד כמה? * מאמר עיוני בהלכה

ההלכה כידוע פוטרת נשים ממצוות ש"הזמן גרמן" (זוהי סוגיה נפרדת שראויה לדיון בפני עצמו, ועוד חזון למועד). על פניו, תפילה היא מצווה שתלויה במימד הזמן ולפיכך נראה כי נשים פטורות ממנה. המאמר שלפנינו עוסק בשאלה זו: האם נשים חייבות במצוות תפילה? ואם כן, עד כמה? 1. תפילות נשים – שלוש דוגמאות מההיסטוריה הקדומה שלנו בגמרא ובמדרשים מופיעות מספר לא מבוטל של תפילות נשים, תפילות אשר נודעה להן השפעה לא רגילה. להלן מובאות שלוש דוגמאות לתפילות כאלו, ולמה שהגמרא מספרת עליהן. מדוגמאות אלו עולה שלא רק שנשים היו שותפות למעשה התפילה, אלא אף הן עיצבו והשפיעו על צביונה ועל מקומה בעבודת- – – >

ארבע (וחצי) גישות אורתודוכסיות להתמודדות עם אתגר האינטואיציה המוסרית VS הלכה

התבוננות קצרה על ההיסטוריה של הערכים המוסריים תגלה בנקל, כי מערכת הערכים המוסריים(-התרבותיים?) שלנו הולכת ומשתנה מזמן לזמן באמצעות תהליך התפתחות איטי וזוחל (לא תמיד אגב. למשל בשאלת נישואים חד-מיניים חלה בתרבות המערב מהפכה דרמטית מהירה מאוד ביחס לסוגיה); אך כזה המתרקם ומתגבש כך שברטרוספקטיבה עוצמת השינוי מזדקרת בבולטות.   התפתחות המערכת הערכית: קו לינארי חיובי, או עניין תרבותי מקרי? בשיח המקובל בעולם המערבי דהאידנא, תהליך ההתפתחות של המערכת הערכית נתפס כתהליך בעל מבנה ליניארי-חיובי (גם אם יש בו קפיצות וניתורים), כלומר – באופן כללי, ככל שהזמן מתקדם, המערכת המוסרית האנושית נעשית טובה יותר. כך למשל, האינטואיציה הערכית-המוסרית שהגדירה בעבר את- – – >

דרכו הפסיקתית של רבי משה פיינשטיין – שיחה עם הרב שבתי רפופורט

שיחה על דמותו ודרכו ההלכתית המיוחדת של  רבי משה פיינשטיין, בעל ה"אגרות משה",  עם נכדו ועורך כתביו, הרב שבתי אברהם הכהן רפפורט, ראש המכון הגבוה לתורה באוניברסיטת בר אילן

"שו"ע אדה"ז המבואר" – סקירה על הכרך הראשון בסדרה חדשה

אפשר לומר, גם אם בזהירות מה, כי בחמש-עשרה השנים האחרונות זוכה שולחן ערוך רבינו אדמו"ר הזקן לעדנה בהיבט של היחס התורני-המקצועי ושל הפרייה והרבייה הספרותית הסובבת אותו, שהיו ראויים לו מזה מכבר ואשר בשל סיבות בלתי ברורות ניכר בו חסר במשך שנים הרבה. פריצת-הדרך התחוללה לפני כחמש-עשרה שנים, עת החלה לצאת לאור עולם המהדורה החדשה של שולחן ערוך רבינו – מהדורה אולטרה מקצועית, מאירת עיניים בליווי מראי מקומות מלאים, הפניות מושקעות נרחבות ומפתחות מפורטים – שכמובן התקבלה בהערכה ובחיבה גדולה על ידי כלל הציבור, שמהדורותיה אוזלות זו אחר זו. למהפכה זו אחראים כמה, ובראשם – הרב שלום דובער לווין והרב אברהם- – – >