טעימה מהביוגרפיה של האר"י, הביוגרפיה של כתביו ותורתו הקבלית

צפת באמצע המאה השש-עשרה הייתה מרכז גדול ללימוד תורה ולעבודת ה', והיצירה התורנית-הרוחנית שהתפתחה באותה התקופה באותו מקום עיצבו והשפיעו באופן עמוק מאוד על העולם היהודי בכמה מובנים יסודיים. בשטח מוגדר, וביחידת-זמן מצומצמת, התרכז מספר רב ומגוון של לומדים, חכמים ויוצרים. מספרם ואיכותם היו רבים וגדולים ביחס לכל קיבוץ יהודי אחר באותה עת, ושהו בה אחדים מגדולי האומה בכל הדורות, ענקי התורה הן בנגלה והן בנסתר, ודי אם נציין את רבי יוסף קארו, מחבר ה"שולחן-ערוך", רבי משה קורדבירו וכמובן את האר"י-ז"ל, רבי יצחק לוריא. ואם בתורת ה'נגלה' הייתה יכולה להתחרות עמה פולין, שחיו בה אז רבי שלמה לוריא (המהרש"ל) ורבי- – – >

כיצד קרה שהלכה תורנית הפכה ל"קודש הקודשים" של ארגוני הנשים, ומדוע היום בג"ץ ביטל אותה?

היום בג"ץ פסק פסיקה שניתן בהחלט להגדירה כדרמטית (בלי ליפול לפח היקוש של הסופרלטיב השחוק והמוגזם בדרך כלל), וניתן לומר שבמידה מסוימת בג"ץ גדע את אחד השורשים המרכזיים שעליו נשען המנגנון לשעבוד הגבר הגרוש בישראל. באופן אירוני, יסודו של הנוהג החוקי שנהג בישראל עד היום בצהריים, זה שהפלה את הגבר לרעה בצורה משמעותית ושהיטיב ברמה העקרונית עם האישה ברמה שבעיני היא כמעט שערורייתית – יסודו של נוהג חוקי זה הוא בדין תורה דווקא. זה כמובן לא מנע הערב, במשדר החדשות של רשת ב', מנציגת ארגוני הנשים לתקוף את ההלכה בהפליית האישה, והאשמתה בצורה מפליגה ביותר כמי שאחראית על מצבן הירוד- – – >

ריאיון עם משפיע חב"די: כיצד ניתן להשפיע על הנוער?

זה לא סוד שאחד הערכים הכי חשובים ואחת המשימות הכי מרכזיות בעולמו של אדם דתי הוא, להנחיל את מורשת היהדות ואת המחויבות למורשת היהדות (אמונה, הלכה, מנהג וכו') לילדים, שימשיכו את שרשרת הדורות ואת החיבור לברית סיני. זה גם לא סוד, שבשנת 2017 זהו אתגר שדורש המון תשומת לב והמון מחשבה. אני מקיים בימים אלו ממש סידרת ראיונות עומק עם "משפיעים" בישיבות חב"ד (בעיקר בחו"ל), לטובת המגזין "כפר חב"ד", שהוא השבועון הרשמי של חסידי חב"ד. "משפיע" הוא וורסיה חב"דית של המושג "משגיח רוחני" בישיבות האחרות, ולמשפיע הראשי בישיבה יש השפעה רבה בישיבה, לא פחותה מזו של ראש הישיבה (יש לזכור- – – >

עד כמה חשובה המשמעות המילולית של הפסוק כאשר היא עומדת בסתירה לקביעה מדעית? דיון במורה נבוכים חלק ב פרק כה

  בפוסט הקודם שלי: 14 מיליארד, 6,000, וסימוכין מעניינים שמצאתי בשבת לאינטואיציה מדעית מסקרנת של הרבי מליובאוויטש, ציטטתי את הרמב"ם כמי שסבור שלשונות הכתובים כאשר הן עומדות בניגוד לידע מדעי מוחלט שיש לנו – יכולות להידרש ולהתפרש אחרת. כך, לפי הרמב"ם, אין שום בעיה שיוצאו המילים ממשמעותן הפשוטה לצורך דרשה אלגורית וכדו', ואין בלשונות הכתוב לכשעצמן כדי להכריח דחיית ידע מדעי מוכח.   התגובה שקיבלתי מרב חשוב קיבלתי תגובה מרב חשוב ותלמיד חכם גדול שחולק על הבנה זו בדברי הרמב"ם בתוקף רב. הוא סבור שמדובר בסילוף דברי הרמב"ם, לא פחות. לדבריו, "אני בדעתי זו עומד כבר זמן רב לא מאתמול,- – – >

14 מיליארד, 6,000, וסימוכין מעניינים שמצאתי בשבת לאינטואיציה מדעית מסקרנת של הרבי מליובאוויטש

לפני כחמישים וחמש שנה הציע הרבי מליובאוויטש, במסגרת תגובה תאולוגית לשאלה שהובאה בפניו, הצעה מסוימת בדרך אפשר, הצעה המבוססת על אינטואיציה מדעית (על יחסו של הרבי מליובאוויטש למדע וטכנולוגיה עמדתי בהרחבה במאמר נפרד באתר זה – כאן). הצעה זו, כך אפשר לומר בעדינות, זכתה לדחייה וליחס ביקורתי בקרב אנשי מדע. אולם לפתע מסתבר לי באקראי שככל הנראה האינטואיציה המדעית של הרבי שהתגלמה בהצעתו הנ"ל הייתה מבריקה יותר מאשר יחסו לו אנשי המדע שתייחסו לה ודחו אותה. במאמר זה אסקור מעט את הסוגיה ואת "התגלית" החדשה שהגיעה אלי כמציאה באקראי.   מדוע "בעיית גיל העולם" חדלה להיות אישיו משמעותי עבורי? "מעולם", כך- – – >

האם מרכיב ההכנה לקראת ביצוע המצווה מהווה חלק אינטגרלי מן המצווה? – עיון בסוגיה הלכתית

מצוות רבות דורשות הכנה מוקדמת לשם ביצוען, כלומר שהן זקוקקות פעולות שעליהן להעשות בגלל קיומה של המצווה וזאת בטרם תחולת מועד ותוקף חיובה של המצווה בפועל. אולם, במקרים רבים אין שום אזכור בכתובים ובדיני המצווה אודות קיומו של הצורך בהכנות הללו הנחוצות לשם קיום המצווה. נשאלת השאלה: מה מקומו והיכן משתלב רכיב ההכנה לביצוע המצווה, בתוך המצווה כאורגניזם שלם? כלומר, האם המרכיב של ההכנה של המצווה היא חלק אינטגרלי מן המצווה, ואז ההכנה היא חלק מהמהות הכוללת של המצווה ומחיובה ההלכתי; או שההכנה היא אמנם דבר חשוב וחיוני, אך אי אפשר להגדירה כחלק מן המצווה עצמה? הערה מתודית חשובה בהיגד- – – >

על שני מודלים של נישואים במאה ה-21, או: מדוע מוסד ה"שידוך" עדיין רלוונטי ואפילו רציונלי?

סוגיית המשפחה, במיוחד הדרך להקמתה והדרך לשרידותה, במאה ה-21 היא סוגיה מעניינת ומאתגרת הנמצאת בטבורן של שינויים תרבותיים כבירים. אחת השיחות שאני נקלע אליהן בדרך קבע בשיחות המסדרון בעבודה, עוסק בהגיונה של הדרך באמצעותה אני ושכמותי – ששייכים לשלומי אמוני ישראל – באנו בברית הנישואין (קרי: באמצעות שידוך). בדרך כלל, ובאופן מפתיע, מתברר כי כאשר מנתחים את הדברים לעומק ומגיעים עד לתפיסות היסוד, מסתבר שהדרך לבנות משפחה כפי שהיא נהוגה בחלקים מסוימים בחברה החרדית (למשל, בחסידות בה אני מצוי – חסידות חב"ד, או בחברה הליטאית ועוד) – היא לא פחות רציונלית… אינני מבקש להציג כאן "כתב הגנה" על שיטת השידוך,- – – >

חמישה מאפיינים לדרכו התורנית הייחודית של הרבי מליובאוויטש

הרבי מליובאוויטש זצ"ל ידוע כאחד המנהיגים היהודיים המשמעותיים שקמו לעם ישראל בדורות האחרונים. אפשר לומר ללא גוזמה, כי מנהיגותו השפיעה ומשפיעה (באמצעות חסידיו ומפעל השליחות שחולל) על העולם היהודי בעידן המודרני כולו, בכל קצות תבל. חוכמתו, רגישותו, טוב לבו, האיכפתיות הכנה שלו, הבנתו העמוקה בכל תחומי החיים, הפסיכולוגיה והמדע, הכרתו את אתגרי המודרניות בעת שלנו במלוא חריפותן – כל אלו גרמו לכך שאנשים שונים מכל השבטים השונים בעם ישראל מצאו עצמם מושפעים מהשראתו, בדרך כזו או אחרת. אולם לפני הכול, היה הרבי איש של תורה, ענק בתורה. דברי התורה היו חייו, ובאהבתה שגה תמיד. הוא היה למדן בקנה מידה בלתי רגיל,- – – >

מה משותף ומה מבדיל בין פרשת המרגלים לפרשת קורח?

שני חטאים מרכזיים שארעו עִם עם-ישראל במדבר: החטא הראשון, שסחף את מרבית בני ישראל, גרם לעיכוב הכניסה לארץ ישראל בארבעים שנות נדודים במדבר. החטא השני, בו אמנם השתתפו חלק לא גדול מהעם, אך היה ביכולתו לגרום לערעור מוסד העברת המסורת. להלן אבקש לעסוק במשותף ובנבדל בין שני חטאים אלו, כפי שהדברים עולים מן פרשנות המקרא.   חטא המרגלים: מנקודת מוצא חיובית לדיבת הארץ רעה בשנה השנייה לצאת בני ישראל ממצרים[1], בני ישראל ביקשו ממשה לשלוח מרגלים לארץ ישראל לדעת מה מצבה ומצב אנשיה הדרים עליה. משה הסכים לכך וביקש מהקב"ה רשות לשלוח מרגלים. ענה לו הקב"ה: "שלח לך אנשים ויתורו- – – >

כיצד המהות, הופכת להיות גם המעטפת, אטרקציה המושכת? * סקירה על סידרת "התורה שלי"

ביום שישי לפני כשבועיים הלכתי עם שתי בנותיי (בכיתה ג' ובכיתה א') בכדי לשאול מאחד מידידיי את שני הכרכים שיצאו עד כה בסידרת "התורה שלי": בראשית ושמות – הכרך החדש שיצא לאור על ידי האגף לפרוייקטים מיוחדים בצעיר חב"ד ובהפקת המרכז לעזרי שליחות לכבוד תהלוכת ל"ג בעומר שנה זו. משרק הגיעו הספרים לידיי, הבנות נטלו אותם ולא הניחו אותם מידיהם שעות ארוכות. בתי הקטנה שבדיוק החלה ללמוד בבית הספר את פרשת לך-לך התבוננה בציורים המרהיבים, וניסתה לנחש מה היא כבר למדה ומה לא, והילדים ביניהם דיברו שוב ושוב על הציורים ועל הסיפורים. בצאת השבת יצאתי לפגישה, כששבתי הבחנתי בשולחן האוכל- – – >

על שני התיאורים של בריאת האדם בפרשת בראשית, והאם האשה זוכה בהם ליחס שונה מזה של הגבר?

סיפור בריאת האדם מופיע בספר בראשית פעמיים ובשתי צורות. למה? להלן אתחקה אחרי הפרשנות הניתנת לשניות זו – מן ההיבט הפשטני ומן ההיבט הדרשני כאחד- שעוסקת גם בשאלה האם האשה מקבלת יחס פחות מזה של הגבר במי משני תיאורי הבריאה הללו. 1. שני תיאורים לבריאת האדם פעמיים מופיע בתורה סיפור מעשה בריאת האדם ובכל פעם באופן שונה. הנה הדברים כפי שהם מופיעים בתורה: תיאור א': "ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרֹמש על הארץ. ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם. ויברך אתם אלהים ויאמר- – – >

האמנם איסור "חלב נכרי" רלוונטי לגבי חלב שמיוצר בתעשיית החלב המודרנית?

בביקורי האחרון בחנות הספרים של "אור החיים" במאה שערים, צד את עיני ספר חדש שיצא לאחרונה המוקדש כולו לסוגיה אחת, עליה כתבתי מחקר לפני כמה שנים. היות שבדרך מוזרה כלשהי חג השבועות הפך ל"חג החלב" – זאת יכולה להיות הזדמנות טובה גם להעלות את עיקרי מחקרי וגם לסקור את הספר. ובכן, הסוגיה היא סוגיית "חלב ישראל" בזמננו. תמצית המקורות הראשוניים אסכם תחילה את המקורות הראשוניים: חכמים אסרו באכילה חלב שגוי חלב אותו, אלא אם כן יהודי רואה את החליבה. מדובר בחלב כשר, אולם היות שהגוי חלב אותו בלי השגחה, הוא אסור. לסיבת האיסור בחקיקת חז"ל יש שני הסברים: ההסבר הראשון:- – – >

קול גדול ולא יסף – מתן תורה כתהליך מתהווה ומתמשך

יציאת מצרים היא התרחשות מרכזית ביותר בהוויתו של עם ישראל, בשל היותה השחרור הלאומי של עמנו מתוך גלותו בסביבה רודנית ומשעבדת שביקשה וניסתה להשמיד את אבותינו. היציאה ממצרים הייתה שלב הכרחי בהתהוותו של העם היהודי, אין בכך כל ספק. אלמלא הוא – אנה אנו באים? היינו נותרים משועבדים לפרעה במצרים, כדברי ה"הגדה של פסח". אולם היה זה אמנם צעד הכרחי אבל לא העיקרי. "העיקר והסיבה", כפי שכותב בעל ספר-החינוך (מצוה שו), "ש[בגינם] נגאלו ויצאו ממצרים [הם:] כדי שיקבלו התורה בסיני ויקיימוה… שהיא העיקר הגדול שבשביל זה הם נגאלים, והיא תכלית הטובה שלהם, ועניין גדול הוא להם יותר מן החרות מעבדות".- – – >

יובל לשחרור ירושלים: מדוע חב"ד מתנגדת לראות במדינה שום מוטיב גאולי?

לפני 68 שנים קרה הבלתי ייאמן, ומדינת ישראל קמה גם ניצבה. לפני 50 שנה, קרה הבלתי ייאמן מספר 2 – כאשר ישראל שבה לשטחי המולדת ההיסטוריים שלנו, אל המקומות הקדושים ביותר לעמנו, ובראשם: ירושלים, מתוך ניצחון ניסי, "במימדים תנ"כיים" כפי שראו זאת אז עיתוני העולם. אחת השאלות התאולוגיות העמוקות הקשורות לשתי עובדות מדהימות ומבורכות אלו היא השאלה האם ועד כמה יש קשר ביניהן לבין  המושג "גאולה", גאולת ישראל. לכאורה מעיון בדברי הרמב"ם בהל' מלכים ומלחמותיהם באמת עולה, כי ימות המשיח הם בעצם משהו שדומה קצת למדינת-ישראל – ומה שחסר במצב הנוכחי הוא רק שחוקי המדינה יתאמו לחוקי ההלכה. לפי תפיסה- – – >

כיצד מתייחסת ההלכה אל הנצרות, והאם יש מקור לכך שלאפיפיור יש מעמד הלכתי מיוחד לחומרא?

הפוסט שלי שעוסק בשאלה מהו המוקד לתיעוב היהודי לנצרות – האלמנט התיאולוגי או הזיכרון הקולקטיבי שנחרט בגנום היהודי בעקבות הסבל הנורא שנגרם על ידי הנצרות לעם היהודי במשך אלפיים שנים, עורר כצפוי הדים רבים. כמה וכמה מן המגיבים שהגיבו למאמרי זה, התייחסו דווקא לסוגיה ההלכתית-התיאולוגית. אחת הטענות המעניינות שעלו הייתה, שהאפיפיור הוא "חפצא של עבודה זרה" משום שהוא המייצג של האלוהות הנוצרית עצמה, או כפי שסיכם זאת תלמיד חכם חשוב: "האפיפיור בתפקידו כ Vicar of Christ כהתגלמותו של ישו, ובמילא לא רק כמייצג של העבודה זרה, אלא כחלק מהאלוה עצמו". בפוסט הנוכחי אבקש לחדד את ההיבטים ההלכתיים בנוגע לנצרות (ההתייחסות- – – >

מוקד התיעוב היהודי למוסדות הנצרות: תאולוגיה שכלתנית, או זיכרון קולקטיבי אמוציונלי?

בימים האחרונים התחוללה סערת רוחות בתוך "סצינת קבוצות הוואצאפ" החב"דיות, בעקבות השתתפותו של רב ושליח חסידי במפגש עם האפיפיור, ובמיוחד – בעקבות ריקודים ושירה שהנוכחים היהודיים (החרדיים, בכללם אותו רב חב"די) רקדו ושרו לפניו. בקבוצות בהן אני משתתף, ובעוד מקומות, קראתי דברים מאוד חריפים בגנותו של אותו רב שהשתתף, עד כדי קריאה להוקעה והחרמה, אם לא יתנצל ויתחרט. הנהלת מרכז לענייני חינוך והנהלת צעירי אגודת חב"ד בארה"ב, הסירו את הרב מרשימת השלוחים של חב"ד שעות ספורות אחרי שקטע הווידאו התפרסם. הטענה העיקרית נגד אותו רב, נעוצה בכך שהוא הפר הוראה מפורשת ונחרצת של הרבי מליובאוויטש נגד פגישות עם האפיפיור ושהריקוד- – – >

שיחה גנוזה עם "משפיע" חב"די מפורסם: לימוד קבלה וחסידות – המשותף בין התחומים והנבדל

לפני כמה שנים, קיימתי שיחת-עומק עם אחד המשפיעים החב"דיים בנוגע ללימוד קבלה וחסידות – המשותף בין התחומים והנבדל.  השיחה שהעליתי על הכתב שיקפה במדויק את הדברים שנאמרו הן בשיחה הפרונטלית בינינו והן בשיחות טלפון משלימות. המשפיע הנכבד, מסיבותיו שלו, לא אהב כל כך את הטקסט שאני הכנתי בהתאם להבנתי את השיחה ובהתאם לטעמי הספרותי, וכך בסופו של דבר, הטקסט שנדפס עבר שינויי עריכה מפליגים ביותר, כדי כך שלא הסכמתי לחתום את שמי על התוצר הסופי (בגלל ליכוד של כמה סיבות, ובעיקרן משום שסברתי שהטקסט הסופי משקף טקסט שמבחינה מקצועית לא הייתי רוצה שיפורסם תחת שמי). לקראת ל"ג בעומר, המקובל במסורת ישראל- – – >

הסדרה שהמציאה ז'אנר חדש בעולם הספרות התורנית: על הכרך השישים בסדרת "תורת מנחם – התוועדויות"

"תורת מנחם – התוועדויות" – הסדרה המרכזת את תמלול התוועדויותיו של הרבי מליובאוויטש זצ"ל – הוא ספר ממין אחר. דומני שלא אגזים אם אומר כי אין כדוגמתו בספרייתנו. בדרך כלל, לספר יש מה שמכונה בספרות המקצועית "תמה" מרכזית (לפי ההגדרה האנציקלופדית: תמה "היא רעיון מרכזי הנמצא בבסיס יצירה ספרותית"), או מספר "תמות" מרכזיות. בוודאי נכון הדבר אם זהו ספר שעוסק בנושא אחד, כמו: "הגדה של פסח עם ליקוטי טעמים ומנהגים", או: "שמירת שבת כהלכתה". הרצאת הדברים בספרים מסוג זה הולכת וסובבת ציר מרכזי אחד – הטקסט של ההגדה, או הלכות שבת וכו' – ואליו מוקדשת כל תשומת הלב וכל מאמציו- – – >

כשהרבי מליובאוויטש התנגד בשיטתיות להדרת ילדות…

"התפקיד העיקרי המוטל על דורנו", אמר פעם הרבי מליובאוויטש לחסידיו, "הוא החינוך. לא רק הגדולים, אלא גם הקטנים חייבים לעסוק בחינוך" (לקוטי שיחות, חכ"ד, עמ' 424). ובאמת סוגיית חינוך הדור הצעיר הוא אחד הנושאים המרכזיים שהרבי התמקד בהם עוד לפני שהתמנה לאדמו"ר השביעי של חסידות חב"ד, למן כניסתו הרשמית לפעילות הציבורית כיו"ר המרכז לענייני חינוך בראשית שנות ה-40 של המאה העשרים, וכפי שהגדיר הרבי זאת במילותיו – "אשר כל מאווייו [של המרכז לענייני חינוך בראשו עמד, הוא] לקרב את בני ובנות ישראל לתורה ומצוות ומסורת אבות" (אג"ק, ח"א, עמ' ע). יתרה מזאת. באחד המכתבים כותב הרבי בהאי לישנא: "אחד מקווי- – – >

כשרות בשר מלאכותי – הצצה בזמן אמת אל תוך "מעבדת" פסיקת ההלכה בעת עבודתה

התקדמות מדעית וטכנולוגית מאפשרת בימינו את הבלתי יאמן, ולייצר בשר מלאכותי באמצעות תהליך ש"מחקה" את האופן שבו הגוף של בעל-החיים מייצר מתא הגזע את רקמת השריר. התקדמות זו מאפשרת לנו הצצה בזמן אמת אל תוך "המעבדה" של עולם ההלכה, ולהתבונן על דרכי הפעולה של העיבוד ההלכתי של השאלות המרתקות שמעלות המציאות החדשה בפני פוסקיה. בשר מתורבת – הרקע המדעי בשר מתורבת או "בשר מלאכותי" (lab-grown meat, in-vitro meat, או cultured meat) הוא "בשר" הנוצר במעבדה מרקמות המורכבות מתאי-גזע[1] של בעלי-חיים, אשר גודלו מחוץ לגוף, בתנאים מלאכותיים לחלוטין. בחברה הבינלאומית הבולטת שעוסקת בפיתוח בשר מתורבת, New Harvest, מעריכים שהטכנולוגיה לייצור מוצר- – – >