על שני מודלים של נישואים במאה ה-21, או: מדוע מוסד ה"שידוך" עדיין רלוונטי ואפילו רציונלי?

סוגיית המשפחה, במיוחד הדרך להקמתה והדרך לשרידותה, במאה ה-21 היא סוגיה מעניינת ומאתגרת הנמצאת בטבורן של שינויים תרבותיים כבירים. אחת השיחות שאני נקלע אליהן בדרך קבע בשיחות המסדרון בעבודה, עוסק בהגיונה של הדרך באמצעותה אני ושכמותי – ששייכים לשלומי אמוני ישראל – באנו בברית הנישואין (קרי: באמצעות שידוך). בדרך כלל, ובאופן מפתיע, מתברר כי כאשר מנתחים את הדברים לעומק ומגיעים עד לתפיסות היסוד, מסתבר שהדרך לבנות משפחה כפי שהיא נהוגה בחלקים מסוימים בחברה החרדית (למשל, בחסידות בה אני מצוי – חסידות חב"ד, או בחברה הליטאית ועוד) – היא לא פחות רציונלית… אינני מבקש להציג כאן "כתב הגנה" על שיטת השידוך,- – – >

חמישה מאפיינים לדרכו התורנית הייחודית של הרבי מליובאוויטש

הרבי מליובאוויטש זצ"ל ידוע כאחד המנהיגים היהודיים המשמעותיים שקמו לעם ישראל בדורות האחרונים. אפשר לומר ללא גוזמה, כי מנהיגותו השפיעה ומשפיעה (באמצעות חסידיו ומפעל השליחות שחולל) על העולם היהודי בעידן המודרני כולו, בכל קצות תבל. חוכמתו, רגישותו, טוב לבו, האיכפתיות הכנה שלו, הבנתו העמוקה בכל תחומי החיים, הפסיכולוגיה והמדע, הכרתו את אתגרי המודרניות בעת שלנו במלוא חריפותן – כל אלו גרמו לכך שאנשים שונים מכל השבטים השונים בעם ישראל מצאו עצמם מושפעים מהשראתו, בדרך כזו או אחרת. אולם לפני הכול, היה הרבי איש של תורה, ענק בתורה. דברי התורה היו חייו, ובאהבתה שגה תמיד. הוא היה למדן בקנה מידה בלתי רגיל,- – – >

מה משותף ומה מבדיל בין פרשת המרגלים לפרשת קורח?

שני חטאים מרכזיים שארעו עִם עם-ישראל במדבר: החטא הראשון, שסחף את מרבית בני ישראל, גרם לעיכוב הכניסה לארץ ישראל בארבעים שנות נדודים במדבר. החטא השני, בו אמנם השתתפו חלק לא גדול מהעם, אך היה ביכולתו לגרום לערעור מוסד העברת המסורת. להלן אבקש לעסוק במשותף ובנבדל בין שני חטאים אלו, כפי שהדברים עולים מן פרשנות המקרא.   חטא המרגלים: מנקודת מוצא חיובית לדיבת הארץ רעה בשנה השנייה לצאת בני ישראל ממצרים[1], בני ישראל ביקשו ממשה לשלוח מרגלים לארץ ישראל לדעת מה מצבה ומצב אנשיה הדרים עליה. משה הסכים לכך וביקש מהקב"ה רשות לשלוח מרגלים. ענה לו הקב"ה: "שלח לך אנשים ויתורו- – – >

כיצד המהות, הופכת להיות גם המעטפת, אטרקציה המושכת? * סקירה על סידרת "התורה שלי"

ביום שישי לפני כשבועיים הלכתי עם שתי בנותיי (בכיתה ג' ובכיתה א') בכדי לשאול מאחד מידידיי את שני הכרכים שיצאו עד כה בסידרת "התורה שלי": בראשית ושמות – הכרך החדש שיצא לאור על ידי האגף לפרוייקטים מיוחדים בצעיר חב"ד ובהפקת המרכז לעזרי שליחות לכבוד תהלוכת ל"ג בעומר שנה זו. משרק הגיעו הספרים לידיי, הבנות נטלו אותם ולא הניחו אותם מידיהם שעות ארוכות. בתי הקטנה שבדיוק החלה ללמוד בבית הספר את פרשת לך-לך התבוננה בציורים המרהיבים, וניסתה לנחש מה היא כבר למדה ומה לא, והילדים ביניהם דיברו שוב ושוב על הציורים ועל הסיפורים. בצאת השבת יצאתי לפגישה, כששבתי הבחנתי בשולחן האוכל- – – >

על שני התיאורים של בריאת האדם בפרשת בראשית, והאם האשה זוכה בהם ליחס שונה מזה של הגבר?

סיפור בריאת האדם מופיע בספר בראשית פעמיים ובשתי צורות. למה? להלן אתחקה אחרי הפרשנות הניתנת לשניות זו – מן ההיבט הפשטני ומן ההיבט הדרשני כאחד- שעוסקת גם בשאלה האם האשה מקבלת יחס פחות מזה של הגבר במי משני תיאורי הבריאה הללו. 1. שני תיאורים לבריאת האדם פעמיים מופיע בתורה סיפור מעשה בריאת האדם ובכל פעם באופן שונה. הנה הדברים כפי שהם מופיעים בתורה: תיאור א': "ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרֹמש על הארץ. ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם. ויברך אתם אלהים ויאמר- – – >

האמנם איסור "חלב נכרי" רלוונטי לגבי חלב שמיוצר בתעשיית החלב המודרנית?

בביקורי האחרון בחנות הספרים של "אור החיים" במאה שערים, צד את עיני ספר חדש שיצא לאחרונה המוקדש כולו לסוגיה אחת, עליה כתבתי מחקר לפני כמה שנים. היות שבדרך מוזרה כלשהי חג השבועות הפך ל"חג החלב" – זאת יכולה להיות הזדמנות טובה גם להעלות את עיקרי מחקרי וגם לסקור את הספר. ובכן, הסוגיה היא סוגיית "חלב ישראל" בזמננו. תמצית המקורות הראשוניים אסכם תחילה את המקורות הראשוניים: חכמים אסרו באכילה חלב שגוי חלב אותו, אלא אם כן יהודי רואה את החליבה. מדובר בחלב כשר, אולם היות שהגוי חלב אותו בלי השגחה, הוא אסור. לסיבת האיסור בחקיקת חז"ל יש שני הסברים: ההסבר הראשון:- – – >

קול גדול ולא יסף – מתן תורה כתהליך מתהווה ומתמשך

יציאת מצרים היא התרחשות מרכזית ביותר בהוויתו של עם ישראל, בשל היותה השחרור הלאומי של עמנו מתוך גלותו בסביבה רודנית ומשעבדת שביקשה וניסתה להשמיד את אבותינו. היציאה ממצרים הייתה שלב הכרחי בהתהוותו של העם היהודי, אין בכך כל ספק. אלמלא הוא – אנה אנו באים? היינו נותרים משועבדים לפרעה במצרים, כדברי ה"הגדה של פסח". אולם היה זה אמנם צעד הכרחי אבל לא העיקרי. "העיקר והסיבה", כפי שכותב בעל ספר-החינוך (מצוה שו), "ש[בגינם] נגאלו ויצאו ממצרים [הם:] כדי שיקבלו התורה בסיני ויקיימוה… שהיא העיקר הגדול שבשביל זה הם נגאלים, והיא תכלית הטובה שלהם, ועניין גדול הוא להם יותר מן החרות מעבדות".- – – >

יובל לשחרור ירושלים: מדוע חב"ד מתנגדת לראות במדינה שום מוטיב גאולי?

לפני 68 שנים קרה הבלתי ייאמן, ומדינת ישראל קמה גם ניצבה. לפני 50 שנה, קרה הבלתי ייאמן מספר 2 – כאשר ישראל שבה לשטחי המולדת ההיסטוריים שלנו, אל המקומות הקדושים ביותר לעמנו, ובראשם: ירושלים, מתוך ניצחון ניסי, "במימדים תנ"כיים" כפי שראו זאת אז עיתוני העולם. אחת השאלות התאולוגיות העמוקות הקשורות לשתי עובדות מדהימות ומבורכות אלו היא השאלה האם ועד כמה יש קשר ביניהן לבין  המושג "גאולה", גאולת ישראל. לכאורה מעיון בדברי הרמב"ם בהל' מלכים ומלחמותיהם באמת עולה, כי ימות המשיח הם בעצם משהו שדומה קצת למדינת-ישראל – ומה שחסר במצב הנוכחי הוא רק שחוקי המדינה יתאמו לחוקי ההלכה. לפי תפיסה- – – >

כיצד מתייחסת ההלכה אל הנצרות, והאם יש מקור לכך שלאפיפיור יש מעמד הלכתי מיוחד לחומרא?

הפוסט שלי שעוסק בשאלה מהו המוקד לתיעוב היהודי לנצרות – האלמנט התיאולוגי או הזיכרון הקולקטיבי שנחרט בגנום היהודי בעקבות הסבל הנורא שנגרם על ידי הנצרות לעם היהודי במשך אלפיים שנים, עורר כצפוי הדים רבים. כמה וכמה מן המגיבים שהגיבו למאמרי זה, התייחסו דווקא לסוגיה ההלכתית-התיאולוגית. אחת הטענות המעניינות שעלו הייתה, שהאפיפיור הוא "חפצא של עבודה זרה" משום שהוא המייצג של האלוהות הנוצרית עצמה, או כפי שסיכם זאת תלמיד חכם חשוב: "האפיפיור בתפקידו כ Vicar of Christ כהתגלמותו של ישו, ובמילא לא רק כמייצג של העבודה זרה, אלא כחלק מהאלוה עצמו". בפוסט הנוכחי אבקש לחדד את ההיבטים ההלכתיים בנוגע לנצרות (ההתייחסות- – – >

מוקד התיעוב היהודי למוסדות הנצרות: תאולוגיה שכלתנית, או זיכרון קולקטיבי אמוציונלי?

בימים האחרונים התחוללה סערת רוחות בתוך "סצינת קבוצות הוואצאפ" החב"דיות, בעקבות השתתפותו של רב ושליח חסידי במפגש עם האפיפיור, ובמיוחד – בעקבות ריקודים ושירה שהנוכחים היהודיים (החרדיים, בכללם אותו רב חב"די) רקדו ושרו לפניו. בקבוצות בהן אני משתתף, ובעוד מקומות, קראתי דברים מאוד חריפים בגנותו של אותו רב שהשתתף, עד כדי קריאה להוקעה והחרמה, אם לא יתנצל ויתחרט. הנהלת מרכז לענייני חינוך והנהלת צעירי אגודת חב"ד בארה"ב, הסירו את הרב מרשימת השלוחים של חב"ד שעות ספורות אחרי שקטע הווידאו התפרסם. הטענה העיקרית נגד אותו רב, נעוצה בכך שהוא הפר הוראה מפורשת ונחרצת של הרבי מליובאוויטש נגד פגישות עם האפיפיור ושהריקוד- – – >

שיחה גנוזה עם "משפיע" חב"די מפורסם: לימוד קבלה וחסידות – המשותף בין התחומים והנבדל

לפני כמה שנים, קיימתי שיחת-עומק עם אחד המשפיעים החב"דיים בנוגע ללימוד קבלה וחסידות – המשותף בין התחומים והנבדל.  השיחה שהעליתי על הכתב שיקפה במדויק את הדברים שנאמרו הן בשיחה הפרונטלית בינינו והן בשיחות טלפון משלימות. המשפיע הנכבד, מסיבותיו שלו, לא אהב כל כך את הטקסט שאני הכנתי בהתאם להבנתי את השיחה ובהתאם לטעמי הספרותי, וכך בסופו של דבר, הטקסט שנדפס עבר שינויי עריכה מפליגים ביותר, כדי כך שלא הסכמתי לחתום את שמי על התוצר הסופי (בגלל ליכוד של כמה סיבות, ובעיקרן משום שסברתי שהטקסט הסופי משקף טקסט שמבחינה מקצועית לא הייתי רוצה שיפורסם תחת שמי). לקראת ל"ג בעומר, המקובל במסורת ישראל- – – >

הסדרה שהמציאה ז'אנר חדש בעולם הספרות התורנית: על הכרך השישים בסדרת "תורת מנחם – התוועדויות"

"תורת מנחם – התוועדויות" – הסדרה המרכזת את תמלול התוועדויותיו של הרבי מליובאוויטש זצ"ל – הוא ספר ממין אחר. דומני שלא אגזים אם אומר כי אין כדוגמתו בספרייתנו. בדרך כלל, לספר יש מה שמכונה בספרות המקצועית "תמה" מרכזית (לפי ההגדרה האנציקלופדית: תמה "היא רעיון מרכזי הנמצא בבסיס יצירה ספרותית"), או מספר "תמות" מרכזיות. בוודאי נכון הדבר אם זהו ספר שעוסק בנושא אחד, כמו: "הגדה של פסח עם ליקוטי טעמים ומנהגים", או: "שמירת שבת כהלכתה". הרצאת הדברים בספרים מסוג זה הולכת וסובבת ציר מרכזי אחד – הטקסט של ההגדה, או הלכות שבת וכו' – ואליו מוקדשת כל תשומת הלב וכל מאמציו- – – >

כשהרבי מליובאוויטש התנגד בשיטתיות להדרת ילדות…

"התפקיד העיקרי המוטל על דורנו", אמר פעם הרבי מליובאוויטש לחסידיו, "הוא החינוך. לא רק הגדולים, אלא גם הקטנים חייבים לעסוק בחינוך" (לקוטי שיחות, חכ"ד, עמ' 424). ובאמת סוגיית חינוך הדור הצעיר הוא אחד הנושאים המרכזיים שהרבי התמקד בהם עוד לפני שהתמנה לאדמו"ר השביעי של חסידות חב"ד, למן כניסתו הרשמית לפעילות הציבורית כיו"ר המרכז לענייני חינוך בראשית שנות ה-40 של המאה העשרים, וכפי שהגדיר הרבי זאת במילותיו – "אשר כל מאווייו [של המרכז לענייני חינוך בראשו עמד, הוא] לקרב את בני ובנות ישראל לתורה ומצוות ומסורת אבות" (אג"ק, ח"א, עמ' ע). יתרה מזאת. באחד המכתבים כותב הרבי בהאי לישנא: "אחד מקווי- – – >

כשרות בשר מלאכותי – הצצה בזמן אמת אל תוך "מעבדת" פסיקת ההלכה בעת עבודתה

התקדמות מדעית וטכנולוגית מאפשרת בימינו את הבלתי יאמן, ולייצר בשר מלאכותי באמצעות תהליך ש"מחקה" את האופן שבו הגוף של בעל-החיים מייצר מתא הגזע את רקמת השריר. התקדמות זו מאפשרת לנו הצצה בזמן אמת אל תוך "המעבדה" של עולם ההלכה, ולהתבונן על דרכי הפעולה של העיבוד ההלכתי של השאלות המרתקות שמעלות המציאות החדשה בפני פוסקיה. בשר מתורבת – הרקע המדעי בשר מתורבת או "בשר מלאכותי" (lab-grown meat, in-vitro meat, או cultured meat) הוא "בשר" הנוצר במעבדה מרקמות המורכבות מתאי-גזע[1] של בעלי-חיים, אשר גודלו מחוץ לגוף, בתנאים מלאכותיים לחלוטין. בחברה הבינלאומית הבולטת שעוסקת בפיתוח בשר מתורבת, New Harvest, מעריכים שהטכנולוגיה לייצור מוצר- – – >

איך רב צריך ללמד את תלמידיו – ריאיון עם ראש הישיבה שלי

עוד רעננים בזיכרוני הרגעים הללו של ההתארגנות לרדתנו לשיעורו של הרב יצחק גולדברג, ראש ישיבת תומכי תמימים חב"ד במגדל העמק בה למדתי ג' שנים, השנים היפות שאני מתרפק לא אחת בגעגוע אליהן.  למעשה, כבר כשלמדנו בשיעור א' הגיעו אלינו הדים מ"השיעורים של הרב גולדברג", המוסר את השיעור לתלמידי שיעור ג'. ומשחווינו אנו את החוויה הזאת, אזי הבנו מדוע אכן הם עוררו הדים כה רבים, וזאת משום שהשיעורים הללו היו חוויה נפלאה של עונג בלימוד תורה. להיות שותף ולחזות במחזה כיצד שהבניין הבנוי לתלפיות נבנה אט אט, קומה על גבי קומה, עד שכל הסוגיא פשוט מוארת באור אחר ובאופן כזה שלא- – – >

מה הקשר בין "פסיק אוקספורד" לנוסח "כל חמירא" הנאמר בעת בדיקת ושריפת חמץ?

לפני כ-12 שנים הקדשתי חלק מזמני הפנוי כדי לכתוב סוג של "הרחבה" לביאור המאוד תמציתי של הרבי מליובאוויטש להגדה של פסח. הטיוטות נדדו עמי ממחשב למחשב עד שעלו לענן של גוגל. היום הצצתי באחד מן הפרקים וראיתי נקודה מעניינת שהרבי דן בה, ושקשורה באופן כלשהו לידיעה עיתונאית מעניינת שקראתי לאחרונה. חשבתי לעצמי שהקישור בין שני הדברים יכול להפוך למעניין, וזה מה שאני עתיד לעשות בשורות הבאות. מקווה שגם אתם תחשבו שהוא מעניין. מה זה פסיק אוקספורד? כפי שמסבירה מיכל שלו, "פסיק אוקספורד" (Oxford comma) הוא אחד הנושאים החמים בעולם המופלא של הפיסוק: האם להוסיף פסיק לפני האיבר האחרון במשפט כולל- – – >

מה חולל את הידרדרות בקיום מצוות תפילין בנקודות מסוימות בהיסטוריה היהודית?

השבוע פגשתי בן-דוד של רעייתי. יהודי שניחן בכישורים גאוניים יוצאי דופן, והוא ידען עצום בענייני הלכה, המשמש "ריש-מתיבתא" באחת מישיבות חב"ד. כששאלתי אותו האם הוא מודע לעובדה זו וזו – שאותה אני הולך לסקור בפוסט הנוכחי – הוא היה מופתע לגמרי[1]. האמת היא, שגם אני הופתעתי כאשר נודע לי על הדבר, ומסתבר שחוק ההיסטוריה היהודית הוא חוק שתקף בהווה גם שהיה תקף בעבר: העדר מחויבות למצוות התורה עלול לגרום להידרדרות שתביא בתורה התנתקות ממורשת ישראל (אם בעניין מסויים, אם בכלל). אני מודה לרב מנחם מנדל חיטריק, רב הקהילה האשכנזית באיסטנבול ואחד מהידענים ומתלמידי-החכמים רבי האשכולות המבריקים שאני מכיר, וגם לרב קהילת- – – >

מה בדיוק עושה את החמץ לחמץ? וכיצד הידע המדעי מסייע לפתור את השאלה בצורה מפתיעה?

"חמץ" – זוהי המילה המשמעותית ביותר שהופכת את חג הפסח, ואת ההכנות לחג הפסח, לחג המיוחד במינו בהיבט שהוא הרבה יותר מסוג המאכל שאוכלים במהלכו. לא אכנס כאן לשאלה האם עובדה זו מוצדקת או לא; האם לא היה מן הראוי להדגיש כיסוד המשמעותי יותר של החג דווקא היבטים אחרים הגלומים בו. אבל זאת היא העובדה. האיסור המיוחד במינו שהטילה התורה על חמץ, חומרותיהם של חכמים ופוסקים לדורותיהם, דברי האר"י יוצאי-הדופן ש"כל הנזהר ממשהו חמץ מובטח לו שלא יחטא כל השנה" (ואולי גם קצת הפרעות או-סי-די-יות) – כל אלו ועוד גרמו לעניין של חמץ לבלוט הרבה הרבה יותר גבוה מכל המתחרים…- – – >

האם מנגנון "מכירת חמץ" הוא לא בבחינת "קומבינה" ו"פיקציה"? * עיון בסוגיה

אחד מן הדינים המיוחדים של פסח הוא האיסור שחל על החזקה של חמץ במשך שבעת ימי החג. שלא כמו שאר האיסורים בתורה, שאותם מותר להחזיק בבית והם אסורים רק באכילה ובהנאה, את החמץ יש להשמיד ממש (על ידי בדיקה וביעור) או להיפטר מהבעלות עליו (על ידי ביטול). האיסור נובע מכמה פסוקים בתורה האוסרים ראייה או הימצאות של חמץ, כדוגמת: "ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך". רעיון מכירת החמץ מבוסס על דברי הגמרא לפיהם: "לא יראה לך שאור – שלך אי אתה רואה, אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה". משמעות הדברים היא שהתורה לא אסרה נוכחות- – – >

"הגדולים – אישים שעיצבו את פני היהדות החרדית בישראל" – סקירת הספר וסקירת קבלת הפנים לספר

נושא הפוסט הנוכחי הוא הספר החדש "הגדולים – אישים שעיצבו את פני היהדות החרדית בישראל" (בעריכת בני בראון ונסים לאון ובהוצאת מאגנס), והוא עומד להתחלק לשני חלקים: סקירה על הספר על עצמו (על בסיס התרשמותי הכללית ועל בסיס החומר שכן קראתי בעיון). סקירת "קבלת הפנים" שקיבל הספר בפורומים החרדיים. באורח אירוני כלשהו, יש הלימה גבוהה למדיי בין שתי התופעות – זו שמתועדת, למעשה, בידי אסופת המאמרים שבספר; וזו שבאה לידי ביטוי באותן תגובות ובאותה קבלת פנים אותה הזכרתי לפני כמה שורות. 1. הסקירה על הספר עצמו נתחיל אפוא בסקירת הספר. "הגדולים" הוא ספר שמרכז מאמרי סקירה תמציתית יחסית (אורך המאמרים- – – >